הסתרת דיכאון

רציתי לשאול האם ניתן להסתיר תחושות דיכאון מילדים, או שהם בכל מקרה עולים על זה גם אם מתפקדים איתם כרגיל? לא מדובר בדיכאון קליני אלא תחושת ריקנות מתמשכת ותחושה שאין תכלית לשום דבר. האם ניתן להסוות את זה?

שלום יסמין, לא הייתי משקיעה בהסתרת הדיכאון או בגילויו לילדים. ילדים עסוקים בצרכיהם שלהם וחשוב למלא אותם. השאלה אם הדיכאון מאפשר לך להיענות לצרכים אלה. זה מסוג הדברים שרק אם הילד עצמו שואל עליהם יש להגיב בהתאם, אך לא הייתי ממליץ ליזום שיחה על בעיותייך עם ילדייך משום שהדבר עלול להפר את הגבולות הבין-דוריים במשפחה ולערער את הסמכות ההורית שלך בעיניהם, או במילים אחרות, הדבר עלול לפגוע ביכולת שלהם לסמוך עלייך. ברור, שהנושא החשוב הרבה יותר הוא הדיכאון עצמו, אשר בקשר אליו אני מקווה שאת מטופלת ואם לא המלצתי החמה היא לפנות לטיפול ויפה שעה אחת קודם. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום יסמין את אמא לילדים, אני דוד לשישה אחיינים ועם ניסיון אישי דומה לשלך. כן, ילדים מבחינים בדיכאון ולפעמים מגיבים לא בצורות צפויות. זכותך להיות בדיכאון לעת עתה* וזכותך גם לאמר לילדים שלמרות ש"אפילו שמשהו נראה קצת שונה, בכל זאת הכל נשאר אותו הדבר". זה יכול לעזור, לדעתי. אם כי, לדעתי הפרטית, דיכאון יכול להחמיר ולגרום לצרות חריפות בהרבה. לדעתי זכותך בגבורה לבקש עזרה לדיכאון בלי חשש. יש פתרונות ובבית מחכים לך ילדים שובבים, חמודים שצריכים אמא חזקה, כדי שיוכלו "לנדנד לה". תרגישי טוב ובהצלחה