חברות

לד"ר רובינשטיין שלום, ברצוני להתייעץ אתך בקשר ליחסיי עם מישהי שהיום כבר אינני נמצאת בקשר איתה, שתינו נשים בשנות הארבעים, רווקות. ההכרות נוצרה לפני מספר שנים. בתחילה היה עניין רב מצדה, אך היא תמיד הייתה עסוקה מאוד הן בעבודתה, בה היא מצליחה מאוד, והן בקשריה החברתיים ובקשריה האינטימיים (תמיד יש איזה מאהב צעיר וטוב-מראה בסביבה). בעקבות מספר אפיזודות לא נעימות החלטתי בסופו של דבר לנתק את הקשר לפני כשנה. דוגמא אחת לאירוע כזה: שבת בבוקר, מצאתי קונצרט שלדעתי מתאים לשתינו, התקשרתי, ניסיתי לקבוע, כרגיל היא פירטה לי את שלל המשימות האקדמיות החשובות (גם אני אשת אקדמיה) העומדות בפניה באותו יום והיה ברור לי שלא נלך, אך אז היא שאלה: עם מי תלכי? ועניתי בפשטות לבד. בתגובה היא החלה לשאול מדוע אני לא יכולה ללכת עם X Y Z ואני כמו מטומטמת עניתי לגופו של עניין. בסוף, למורת רוחי, קבענו וברגע האחרון היא ביטלה. ניסיונות שונים שלי להסביר לה שהקשר במתכונתו הנוכחית אינו מתאים לי לא הניבו פרי, גם לא כשהייתי כנה איתה ואפילו אמרתי שעם אחרים מוכנים לשאת יחס כזה ממנה, זה בסדר לגמרי מצידי, אך לי זה לא מתאים. יש לציין שכשהלכנו כבר לקונצרט או לסרט, הנוהל היה שהכרטיסים מחכים לנו בקופה, כי היא תמיד הייתה יכולה להגיע רק ברגע האחרון, ולכל היותר היא "הקדישה" לי מעט מזמנה היקר לאחר הסרט, אך עד מהרה ויתרתי גם על כך. משנואשתי להסביר, השתמשתי בשירות הטוב של השיחה המזוהה בטלפון שלי וחדלתי לענות לשיחותיה ולהחזיר צלצולים. בליל הסדר האחרון, שאכן אין לי עם מי לחגוג ומאוד קשה לי בו בלאו הכי, היא התקשרה לאחר תקופה ארוכה, לא זיהיתי את המספר והיא "נחרדה" מהרעיון שאשאר לבד בליל הסדר, אך מייד הוסיפה התנצלות על כך שאינה יכולה להזמין אותי כי הוזמנה (לא שהמצב היה שונה אשתקד כשהיא לא הוזמנה ולא הזמינה). שיחה זו נגעה בנקודה כואבת באמת. ברור שמאז מספר הטלפון שלה חקוק על לוח ליבי באופן טראומאטי ביותר, היא ממשיכה לצלצל אך אני אפילו כבר יודעת את המספר בע"פ כדי לא לענות לה בטעות. הייתי מבקשת שתתייחס לעניין נקודתית ככל האפשר, משום שהייתי בטיפול שנים רבות, הפסקתי אותו בהסכמה מוחלטת של המטפלת (התייעצתי עימה חד-פעמית שוב לפני מספר חודשים והיא לא חשבה שיש ערך לחזרה לטיפול), אני מודעת לעצמי היטב ואני מעוניינת להתייעץ נקודתית דווקא עם מישהו שאינו מכיר את כל סיפור חיי, אם כי אין לי כל בעיה שתחליט לגעת בהיבטים אחרים. תודה מראש, מאיה

שלום מאיה, אל תדאגי: לא אשלח אותך לטיפול וגם לא אעשה לך פסיכואנליזה דרך הרשת. נראה לי שבגלל בדידותך היה שלב מסוים שבו התפתית לבדוק את האפשרות לקשר עם האישה הבעייתית שאת מתארת. לפי תיאורייך, מדובר באישה הרבה יותר חלשה ממך, שאינה מסוגלת להודות בבעיותיה, כמוך. אינני יודע האם היא עברה טיפול או נמצאת בו כרגע, אך היא מאוד הגנתית ומתכחשת לבעיותיה הרגשיות ע"י עשיית-יתר. זו זכותה, כמובן, אך אם הדבר נעשה על חשבונך, קיבלת את ההחלטה הנכונה. מתוך בדידות אנשים נוטים לטעות בשיפוט, או אפילו לעשות דברים בניגוד לשיפוט הטוב שלהם. על אף שאני עוסק בטיפול, אינני חושב ששיחות הבהרה טובות לכל אחד ולכל מצב. המציאות הוכיחה לך שהן אינן עובדות עם החברה הזו, אלא מכניסות אותה למגננה. לכן גם הפתרון שנקטת בו הוא פתרון מצוין כדי להגן על עצמך. אם היית משתמשת רק במזהה השיחות בלי להתעמת עם חברתך ולהעמידה במקומה באופן אסרטיבי, כפי שעשית, הייתי רואה זאת כבריחה מהתמודדות. נראה לי שעשית איתה כל מה שניתן לעשות וקיבלת החלטה נכונה. נותרת עם בעיה לא קטנה, והיא הבדידות. בנקודה זו אינני מכיר אותך ואת סיפור חייך ואוכל רק להמליץ לך לחפש בעצמך פתרונות יצירתיים להתמודדות עם הבדידות כפי שעשית לגבי ניתוק הקשר. אני חושב שניתוק הקשר מפריע לך בעיקר משום שאין לך אלטרנטיבות, או לפחות כך את מרגישה. יש מצבים בהם אדם מרגיש בודד יותר בין אנשים מאשר כשהוא לבד פיזית. את נשמעת אינליגנטית מאוד (ויש לך גם תעודות על כך), אינני רואה סיבה שאנשים לא ירצו את חברתך ומותר לך לבחור עם מי להתחבר. קיימים אנשים, אולי רובם, שבמצבי בדידות נפגשים עם אנשים שהם בעצם אינם מחבבים כמי שכפאם שד. את לא נהגת כמותם. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין