שאלה...
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
היי ליאת, מעיוני הקצר נהניתי לקרוא את תשובותיך ואת היחס החמים והמקצועי שאת מפרגנת לכל אחד ואחת כאן.. וברצוני לשאול אותך שאלה, אך לפני כן אתן קצת רקע, אני כבת 27 מטופלת כשנתיים, עברתי שלושה מטפלות עד שהגעתי למטפלת הנוכחית (שאיתה אני כשנה). כרגע הטיפול מיטיב איתי, המטפלת שלי מיוחדת מאד. ויש לנו כימיה טובה. אבל אני מרגישה שאני צריכה תמיד להיות איתה וזה מתבטא בפגישות והודעות. ואם אני לא מסמסת לה כאילו איבדתי אותה ואני לבד. זה לא בהכרח הודעה של מצוקה. זה גם יכול להיות הודעה של להזיז פגישה וכדו אני רב היום חושבת עליה ועל הטיפול. אני מתעוררת עם הדברים שדיברנו ויושנת איתם. ניסיתי להתנתק ממנה, וזה יצר ניתוק כללי (גם רגשית) והיה קשה לי אחר כך לשתף אותה באירועים משמעותיים לי. אני מרגישה שנימאס לה מההתנהגות הזו שלי (למען האמת גם לי נמאס מעצמי) ונחזור לשאלה, איך אפשר להתגבר על זה? מה באמת קורה לי שאני כך? האם זה נובע מתלותיות יתר? תודה
היי אילה אני חושבת שכדאי להעלות לדיבור בתוך הטיפול את הדפוס הזה ומה באמת קורה לך. למעשה את מתארת איזו חוויה שבה את צריכה להרגיש כל הזמן איזשהו מגע אחרת יש לך תחושת העלמות? אולי...? חשוב לדבר על זה כי יתכן שזו חוויה שמשתחזרת בעוד מקומות ומערכות יחסים בחיים. כן, זה יכול להיות חלק מאיזשהו דפוס תלותי אבל ההגדרה אינה משנה אלא איך מתמודדים עם זה ומה זה מבטא באמת. ליאת
מנהל פורום פסיכותרפיה
