נגישות
נגישות

שמחה ועצב

דיון מתוך פורום  פסיכותרפיה

20/12/2015 | 16:52 | מאת: סיגל אביב

כוח והבנה של מה שנכון וכאב שלא נגמר. ליאת פתאום הבנתי כל השנה האחרונה אני שכחתי את הדרך .מה שהיה לי חשוב זה הקשר שלנו שאני אשאר בטיפול...הפחד הזה שזה יגמר הפך לחרדה שניהלה אותי והפכה חכעס גדול שאני מאבדת את עצמי..שיחזור עצוב מול אבא ....כואב ....היא תהייה כל כך חסרה לי אבל אני אנשום לתוכי אחייך לעולם והמשיך עם הרוח ....ותמיד היא תהיה שם בלב .

20/12/2015 | 20:14 | מאת: מיכ

הי אביבוש..אני ממש מתחברת למה שכתבת על הקשר...לפעמים גם אני חושבת שאבדתי בדרך את המטרה... ליאת, מה את מייעצת כדי לחזור למטרה ולא להילחץ כשהיא נוסעת או לחשוב כל הזמן על הקשר בינינו........קצת נמאס את האמת, אני רוצה קצת להתמקד במטרות ולא במקום שעברה או בנסיעות שלה, אולי היציבות תוביל לחזרה למטרות? לא יודעת, תקופה ארוכה חוזרות לקשר הזה..ולאמון...ולפי מה שכתבת פה ומה שאביב כותבת אני רוצה לחזור למטרה בבטחה...רעיון?

היי מיכ עניתי משהו לגבי זה פה למעלה. לפעמים צריך לעשות איזושהי התרחקות כלוצר משהו שהוא: צפייה מהצד על עצמנו. במקרה הזה עלייך ועל הטיפול. בתוך המקום הזה לשאול: לאן הולכים? מדוע מתעסקים בקשר? מה זה משרת? האם זה משרת את הטיפול או כבר לא? ואז גם: מהן המטרות של הטיפול והאם הולכים לכיוונן? ליאת.

יופי. זה חשוב שאת גם במקום הזה של להבין שהקשר יכול להמשך אבל בעצם באופן אחר ושלפעמים כשדלת נסגרת אחרת נפתחת בהרבה מאד מובנים... ליאת.

21/12/2015 | 17:15 | מאת: אביב

תמיד כשדלת נסגרת אחרת נפתחת. אנשים ניכרים בדרכיינו כדי ללמד אותנו משהו ...אני מאמינה שבאיזה שלב המעגלים שלנו עוד יפגשו ...לא יודעת מתי או איך אבל יודעת והקשר ימשיך להתקיים בלב ובכלל מן הסתם העדכן אותה בפרות ההצלחה שלנו . כי מה שזרענו בשש שנים יצמח ויגדל מתי שהו ותמיד אני מקווה שאזכור מאיפה זה בא ...

22/12/2015 | 11:45 | מאת: סיגל אביב

הפיצול מוטרף לגמרי ..... איך מלמדים ילדים במח ארבע חמש . שהיא ואני ו ניפרדים וזה לא כי היא לא אוהבת אותם זה כי אין לה כוחות לטפל בנו... לאמא לא היה כוח ליועצת לא היה כוח למנהל היה כוח הוא היה כמו אבא לפסיכולוגית לא היה מושג קלוש לאבחון ב...לא הבינו כלום לפסיכולוג הצבאי לא נתתי להתקרב ולה....נתתי את הלב נתתי לה לאחוז אותו בלי פחד ...סמכתי עלייה האמנתי בה אמרה לי שהדלת שלה תמיד פתוחה בשבילי.. אמרה לי שתהייה איתי כל זמן ארצה ...מבינה את הכל ...אבל איך אני יכולה להאמין למישהו ... רוצה טיפול נקודתי בלי קשר לא רוצה יותר מטפל שיקח לי את הלב ... יותר מידי אנשים שברו לי אותו ...

היי סיגל אביב מבינה אותך מאד. זה כואב. אבל נשמע לי שהיא הכילה והייתה - לא נטשה וגם כעת אולי עדיף לנסות לא לשים את זה "בסל הנטישות" היא הייתה שם לא מעט לפי מה שהבנתי ממך. נכון, קשה להסביר זאת "לילד הפנימי" בהחלט מבינה... ליאת.

מנהל פורום פסיכותרפיה