נגישות
נגישות

טיפול ישן

דיון מתוך פורום  פסיכותרפיה

19/12/2015 | 17:52 | מאת: מאיה

אני כבר לא מטופלת אצלה שנתיים וחצי. כבר מטופלת במקום אחר-ציבורי.. אבל המחשבות עליה,הזכרונות של ההרגשה בקליניקה..משהו מוגן כזה. והיא בעיקר..איך שהיא מבינה ואיך שאכפת לה ואיך שרוצה לשמוע עוד..איך שסוף סוף מישהי נותנת לי הרגשה שהיא אוהבת אותי. שלא מוותרת עלי ועל פגישה איתי.. אבל יש לי מטפלת אחרת..גם היא טובה ומכילה ואכפתית. אבל הגעגוע הוא אמיתי. אין לי משפחה וגם לא ממש חברים קרובים..וזה הגעגוע היחיד ומרגישה שאין לי איך לספק אותו. הייתי רוצה לחזור להיות מטופלת שלה. כשעזבתי את הטיפול (לסוג אחר של טיפול) היא אמרה שהיא לא מפסיקה להיות הפסיכולוגית שלי רק בגלל שלא נפגשות..אבל היא לא..לא התקשרתי אליה מעולם ולא שלחתי הודעה מאז..וגם היא לא. רק תמיד מקווה לפגוש אותה ברחוב..סתם שתראה שאני הרבה יותר שמחה מפעם...

לקריאה נוספת והעמקה

היי מאיה אני מאד מבינה מה שאת מרגישה את הגעגוע מחד ואת הקושי (אולי) לשאול מה שלומה או בכלל, אני חושבת ששום טיפול אינו דומה למשנהו ואכן בכל טיפול יש את המיוחד לו עקב האינטראקציה הייחודית שנוצרת, מה שנשמע לי מרגש במה שכתבת זו הנוכחות המטיבה שהייתה למטפלת בשבילך שבעצם נשמעת כעדיין "הולכת" איתך ובתוכך... ליאת.

20/12/2015 | 15:47 | מאת: סיגל אביב

תודה על מה שכתבת כל כך מבינה אותך ונתת לי תקווה

מנהל פורום פסיכותרפיה