נגישות
נגישות

אבדנים

דיון מתוך פורום  פסיכותרפיה

10/12/2015 | 07:51 | מאת: סיגל אביב

מתחברת לאבדנים מתחילה להבין דברים מבינה איך הפיצול הזה ניתק אותי מלהבין להרגיש להיות. ועדין ליאת כמו שכתבת למטה נאחזת ופוחדת להרפות כי אז אצטרך להביט לאמת בפנים להיות שם באמת הזו שלאט לאט מחלחלת לי מתחת לעור .... יש לי חברה גם עם did ומהשיחות עם החלקים שלה אני מבינה המון מבינה עד כמה אני לא באמת מקשיבה לחלקים שלי לא באמת נותנת להם מקום לא באמת נותנת לעצמי להבין שעם הם זו אני זה אחד אז הפחד המשתק של הקטנים הוא שלי ועד כמה החרדה והכעס והתסכול של הנערה הוא שלי ועד כמה כשהנערה פועלת על אוטומט כמו רובוט מבצעת דברים שהיא כאילו חייבת ומסבכת את חיי זאת בעצם אני שאבא תיכנת אותה לדבר אחד ...אני שונאת את החיים האלה ..עייפתי מלהבין להאבק -לא לדאוג לא אובדנית סתם מחשבות של בוקר

זה נורא קשה. מאד מאד קשה להרגיש הכל. גם לאנשים ללא DID על אחת כמה וכמה למי שכן. להתבונן באמת הפנימית שלנו ולהרגיש עד דק את כל חלקי החלקים גם הקטנים - דורש אומץ רב ולפעמים "הרובוט" זה שפועל בשבילנו הוא השרדותי והוא החלק שמגוייס כדי לעבור דווקא את הימים הקשים. אבל... לפעמים, כשמצליחים לרגע כן להרגיש, או לפחות לתת שם לרגש- עולה גם תחשות הקלה גדולה. מבינה את העייפות... ליאת

מנהל פורום פסיכותרפיה