פערים

מנסה למצוא את המקום... להרגיש מובנץ רוצה שיראו אותי.. שיקראו אותי... ומצד שני רוצה להיות ממש קטנה ופשוט להיעלם. הפערים בין הצדדים החזקים שבי, המתפקדים, הכוחות, היכולות שלי לבין ההרס הארס והשנאה... הפער בין המטפלת שבי למטופלת שאני... לא מצליחה להכיל את זה. את הפערים בין מי שאני ומה שאני ואיך שאני חיה את חיי בחוץ לבין איך שחיי נראים בפנים. סליחה שמתפרצת לכאן.

אני עובדת על זה בטיפול הרבה- על צמצום הפערים ועל החיבור בין החלקים. אבל יש רגעים בהם אני פשוט מרגישה כ"כ מפלצתית וכ"כ לא אנושית וכל החלקים האחרים נשכחים ממני. יש רגעים שפשוט אני רוצה להיעלם, להיות קטנה, לברוח... לא להצטרך להחזיק כ"כ חזק. והאבסורד הוא שדווקא שאובייקטיבית דברים מסתדרים וכולם חושבים שהכל הולך כל כך טוב ואני במצב יותר טוב, דווקא אז אני מרגישה שיש בי צורך להשמיד את הכל (ואת עצמי). לפעמים הבטן פשוט כואבת יותר מידי.