הטיפול שלי

דיון מתוך פורום  פסיכותרפיה

03/08/2014 | 09:57 | מאת: אני

הי ליאת, רציתי קצת לשתף ולתייעץ אני בתקופה לא משהו מול המטפלת כבר המון זמן בשנה ההאחרונה מאוד מאוד קשה לנהל שיח ביננו בעיקר בגלל החוסר ההצלחה שלי בחוץ(אני קרוב לשנתיים בטיפולי הפריות) והתסכול הרב שיוצא ממני . בחדוש וחצי האחרונים הייתי חייבת קצת ללכת הצידה והורדתי את הפגישות בהסכמה הדדית של שתינו בידיעה שבספטמבר חוזרים למינון הקבוע של פגישה בשבוע. בשבוע שעבר נפגשתי איתה אחרי המון זמן .מסתבר שני הילדים שלה נמצאים בעזה .הרגשתי אותה מאוד קצרה איתי ובעיקר דרוכה לאורך כל הפגישה הבנתי את המצב וניסתי לא להכנס למקום שהיא לא רוצה אותי אני מבינה מאוד את החוסר אונים שלה בתור אמא.המון חברות שלי במצב הזה והן בקושי מצליחות לעביר את הימים. בפגישה חלק מהזמן דיברנו איך לא על המצב בארץ הרגשתי אותה מתכווצת כל פעם ובאיזו שהוא שלב הפסקתי לדבר על המצב הבטחוני. אני דואגת גם בשבילה עכשיו . קבענו להפגש בשבוע הבא אני לא יודעת אם זה נכון עבורי להגיע לפגישה כשהיא במצב הזה .אני באמת משתדלת להבין ולהיות רגישה (פתאם יחסי הכוחות השתנו) ולא לעצבן . יצאתי מבפגישה בתחושה שלא באתי לה בטוב עכשיו . היה לי מאוד לא פשוט להגיע לפגישה לאור ההפסקה מהטיפול ומצד שני אני רוצה לתת צאנס אמיתי לחזור למסגרת של הטיפול ששמרה עלי מאוד בשנים ההאחונות. האם לחכות קצת עד שהמצב הבטחוני יעבור? בקשתי הפסקה מהטיפול בעיקר בגלל האי שקט וחוסר ביטחוןשהרגשתי. הלבד בתק' ההאחרונה עשה לי מעט טוב כי הרגשתי שאני אוספת את עצמי ומתחזקת בקצב שלי והצלחתי להסתכל על כל הדברים שעברו עלי במבט מבחוץ. מצד אחד רוצה לחזור לטיפול ולשקט והכלה שהוא נתן לי בתקפות רבות ומצד שני האם זה נכון עכשיו?הרי המצב לא ימשך לנצח .. בתקווה לימים שקטים יותר .

03/08/2014 | 18:59 | מאת: סיגל

שלום לך אני, המלחמה הזאת הוציאה מכולנו מצבים בלתי אפשריים. אני בהחלט מבינה את חוסר הנוחות שלך למול המצב הזה, ויחד עם זאת את חוסר הסבלנות שלה מול העובדה ששני בניה נלחמים. אנשים ללא שני בנים במלחמה, מצאו את עצמם מרוטי עצבים. לא הייתי ממהרת להסיק מסקנות כרגע בנוגע לטיפול. היחסים בינכן עדינים, והמצב באופן כללי מאוד רגיש. כולי תקווה שעד פגישתכן הבאה, הכל כבר יהיה מאחור, ותוכלו לשוחח על הנושא (ועל הטיפול) באופן נינוח יותר. בהצלחה רבה לך גם בטיפולי הפוריות, נראה כי את נמצאת בהתמודדות אישית לא פשוטה, אך לרוב יש שכר בצידה- בהצלחה.

היי אני תיארת סיטואציה באמת מורכבת שיכולה לצערינו לקרות לאור המצב ואני מרגישה איך את מנסה להתסכל על הדברים בזווית רחבה. אבל... יכול להיות שבכל זאת "מתערבב" פה משהו וזה: החוויה שלך את עצמך כ"מתסכלת ומקשה" (לאור התסכול שאת חווה בשנתיים האחרונות כפי שכתבת) יחד עם היותה של הפסיכולוגית "קצרה" כפי שתיארת אולי אכן לאור מה שהיא חווה. קשה לדעת באיזשהו אופן "מה שלה" ו"מה שלך" אני חושבת שכדי לפשט את הסיטואציה חשוב דווקא שתתרכזי בצרכים שלך ןתסמכי עליה שאם היא מקבלת מטופלים אז זה אומר שהיא יכולה לעמוד בזה. הווה אומר שאם הצורך שלך לדבר על הדברים שלך אז תלכי עם זה ותמשיכי להעזר בטיפול כ"מקום בטוח". ובכלל עכשיו רוב הכוחות עומדים לצאת מעזה אז ...גם המציאות הרי משתנה :) ליאת ליאת ליאת

מנהל פורום פסיכותרפיה