ביטול פגישות עקב המצב

היי יעל, קודם כל תודה על המילים החמות ובודאי שאת מוזמנת לשתף וזה כלל לא מכביד עליי. רק כדי להיות בטוחה שהבנתי...אני מבינה מדברייך שאת למעשה גרה במרחק נסיעה רב מהמטפלת שלך? אם הבנתי נכון, אז כמה דברים: קודם כל אין ספק שכהורה תחושות הפחד והחרדה עלולות לגבור באופן מאד טבעי ונורמלי והדאגה אינה רק לעצמך אלא לילד הקטן שתלוי בך. את אומרת שהיא לא תבין אבל נראה לי שאי אפשר שלא להבין, שלעיתים יחד עם הצורך בטיפול הרגשי הרצון להיות קרובה לאנשים היקרים לך ובודאי לילד והרצון לשמור עלייך ועליו גוברים על הצורך בטיפול (בעיתות שכאלה). אני מבינה שאת אומרת שמשהו בהתנהלות הזו שלך מתחבר לפסיכולוגית וגם לך עם קשיים אחרים בנוגע לשמירה על רציפות הטיפול ואולי זה המקום שבאמת מטריד ומקשה עלייך, להבחין האם זה אחד מאותם קשיים או שמא באמת מדובר בהחלטה שהיית לוקחת בכל מקרה. אני רק יכולה לומר בהקשר לזה שאחד הדברים שדווקא עוזרים להפיג חרדה זו האפשרות של שמירה על רציפויות של שגרה. לעיתים יש לנו צורך "לעזוב הכל" ולהכנע לחרדה שאת קוראת לה: משתקת, אבל האמת היא שבדרך כלל זה לא עוזר ודווקא הצמדות להרגלים המוכרים שלנו ולשיגרה שלנו היא זו שמרגיעה. אולי דווקא ההגעה אליה תרגיע ולא האי ההגעה. אבל שוב אני אומרת...יש הרבה מקום לאינטואיציות שלך מה נכון לך מה לא כאדם וכאמא וחשוב ללכת עם האינטואיציות הללו... ליאת