נפילות

ליאת הי, סיפרתי למטפלת שלי שמידי פעם בעיתות קושי ומשבר אני נעזרת בפורום. פעם אחת אפילו שלחתי לה העתק מדבריי, אך ללא תשובתך. ועתה עם האנליזה לאור דבריה היום , שהיו פחות מגוננים ושומרים נאלמתי דום. אמרתי לה שזה לא יילך, אין לי מה להגיד ובין כל האמירות שלה הייתה גם אחת שאני נשארת עם הקושי וזה ילווה אותי ולא ייתן לי מרגוע ואני אחפש דרכים חיצוניות להקל על עצמי כמו כתיבה לפורום. ודבריה מהדהדים בתוכי, כמו שהשתיקה שלי היא המקום המוכר ושבאנליזה יש לנו אפשרות להיות עם זה יחדיו, אבל לא יכולתי לחבור אליה וחשבתי תחילה, ואני יודעת שיש אמת בדבריה, כי לא אעזר בך ובכתיבה לפורום אך אכן אין לי שקט. מכעיס אותי שהיא ציינה את הפורום ושוב ממש לא בא לי לבוא יותר. גם דברייך כי אני אמיצה להיות באנליזה לא הצליחו להניע אותי לשיח ואינני יודעת אם אני רוצה ויכולה לעשות זאת בהמשך השבוע. ממש ממש בא לי לא לבוא יותר ולהיות כן מסוגלת לעמוד בכך.