מבולבלת מהפתיחות..

היי ליאת, הנה עוד משהו שכתבתי, אני מבולבלת קצת מהקרבה שפתאום ניסתה עליי, חיכיתי שנים שמישהו יכסה אותי בשמיכה רכה וכשזה קורה זה קצת צורם.....אולי הפער בין אז לעכשיו וגם הדמיון והמציאות....מוזר וזר לי... שמיכה לא, אין בה מעשה פלאים, זוהי שמיכה רכה, לבנה פשוטה, אין בה מעשה כשפים. אך בכל זאת, כענן לבן כמעטפת בעלת סגולות מרפא הקיפה את גופי הכואב, המתגעגע, לחום, לליטוף, למילה רכה, לאמא שתכסה אותי בשמיכה...... היא לא קוסמת, אשת הלב והרוח, היא לא קוראת מחשבות, רק כמעט... היא יודעת שליבי חפץ לקרבה, אך איננה מודעת לסכנה לא, איננה יודעת כי משהו בתוכי פוחד, שונה...משהו לא אנושי....... עוטפת אותי בטלאים של מכאוב, בשמיכה רכה עד כאב, יש פער ביני לבינה, אין מה לאהוב וליבי נשאר תמוה ורעב.....

מקסים. טוב שיש שמיכה שתכסה ברכות את החלקים שמרגישים לא אנושיים... ותגיד שהם כן אנושיים, כי אנושי לפחד ולכאוב. מקסים גם שהיא כיסתה. תנסי לתת לעצמך להנות מהקרבה... (קל לומר, קשה לישם :) )

קשה לי לקרוא לך מפורקת, זה נשמע קשה ועצוב מדיי...תודה על מילותייך, אכן לא פשוט אבל מנסה להכיל את הטוב שבקרבה, פורים שמח, מקווה שתרגישי פחות מפורקת.

שכך את חושבת... שיש מה לאהוב.