מאוכזבת

שלום רב! רציתי לשאול שאלה-אני מטופלת אצל פסיכולוגית(היא מעין מתמחה היא למדה פסיכו ' חינוכית תואר שני ועכשיו היא מוסיפה התמחות בקלינית שנה שניה) כבר כ-5 פגישות . הגענו ליחסים מאד קרובים ודיברנו על כלמיני נושאים שחשובים לי(אבל לא נגענו בעומקם) היא נחמדה ומשתדלת להבין. עדין לפעמים אני מתקשה לתת בה אמון . עד כדיי כך שברוב הפגישות אני מזכירה דברים שהיא אומרת ושכנראה היא לא מסבירה נכון ויוצא שהיא סותרת את עצמה. היא מראה לי שהיא חושבת לפעמים אפילו יותר מידי(היא משתהה זמן רב עד שהיא עונה). אני מציבה שאלות בפניה והיא מחזירה לי בשאלה- מה שמרתיח אותי. אבל סך הכול מהלך הפגישה מתנהל טוב .היא צעירה ושנונה-והיא גם עוזרת לי לעשות תהליך המללה(לפעמים אני נתקעת במילים והיא עוזרת לי ומשלימה אותם ואף מכוונת נכון בשאלות המנחות). בשבוע שעבר - בסוף הפגישה שאלתי אותה מה היא חושבת עלי(על התכונות שלי והיכולת שלי לעזור לעצמי ולהיות נורמלית), היא היתה נראת לי המומה (מה שתמיד נותן לי הרגשה שאני המטופלת הראשונה שלה- מה עוד שאני לומדת גם פסיכולוגיה ועומדת לסיים תואר ראשון) ואז היא ענתה שהיא לא חושבת שזה תפקידה לענות לי והיא חושבת שאני צריכה לדעת את זה על עצמי. אבל אני לא מבינה למה? אני בסך הכול שאלתי אותהמה היא חושבת עלי ולא מי אני?.- מה עוד היה חשוב לי לדעת מה היא חושבת עלי ומתרשמת ממני בתוך כל המערכת (הפסיכולוגים , והפסיכיאטרים) הזאת(היתה לי עוד מטפלת לפני שנה , טיפול של שנה- שהיא נתנה את תשובה על השאלה הזאת. אז בסך הכול רציתי לדעת מה היא חושבת- אולי בכדיי יותר לסמוך עליה. מה שקרה זה שמאז אני רק חושבת שכנראה היא לא תגיד לי את האמת ותענה לי על השאלות גם בשאר נושאים וזה מפחיד אותי כי אני יוצרת לעצמי מעגל של חוסר אמון ואז אנחנו לא נתקדם בטיפול-ויש לי הוכחה- בפגישה הראשונה אמרתי לה שאני רוצ ה שהיא תגיד לי כל פגישה אם השמנתי- בגלל שאני לא סומכת על המשפחה שלי שתגיד לי את האמת והיא התחמקה ואמרה שנדבר עלזה ונברר למה זה חשוב לי. מה עושים? זה ממש מוריד לי את החשק לשיתוף פעולה והצורך שלי לעלות שאלות.אנירוצה לציין שישנם שאלות שאני יודעת אבל אני רוצה לדעת מה היא חושבת בהקשר ולראות אם היא אובייקטיבית. אשמח אם תוכיל לגאול אותי מייסוריי ולא לחתת לי תשובה תדברו על זה- ברור שנדבר אבל נראה לך שאני מדברת מהגיון?????

שלום שני, את בהחלט מדברת בהיגיון, אלא שלך יש את ההיגיון שלך ולפסיכולוגית שלך יש את ההיגיון שלה. מה שההיגיון של הפסיכולוגית אומר הוא שהתשובות לשאלות השונות ששאלת צריך לבוא מתוך עצמך ומה שההיגיון שלך אומר הוא שהתשובות צריכות להגיע מבחוץ, אם זה הפסיכולוגית או בני משפחתך. המגמה הכללית של הפסיכולוגית, לפי תיאורייך, היא להחזיר את הכדור לידייך כדי שתסמכי יותר על עצמך. בהתחשב בעובדה שמדובר רק בחמש פגישות ואת מעידה על קשר טוב שנוצר ביניכן, אני מאוד ממליץ לך להישאר בטיפול הזה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

אני גם מטופלת כבר הרבה זמן, ולמטפלת שלי יש את אותו ההגיון- היא לא אומרת לי מה היא חושבת עליי. ההבדל ביני לבינך הוא שאני לא שואלת אותה, כמה שזה משגע אותי. בתור סטודנטית לפסיכולוגיה את אמורה לדעת שהפואנטה של הטיפול היא לא לקבל ממנה אישור על עצמך, שזה נראה לי צורך חזק מאוד אצלך, אלא ללמוד לקבל את עצמך בלי צורך באישור חיצוני. אז אולי את צריכה ללמוד לסמוך עליה גם בלי שהיא תגיד לך את כל הדברים שאת רוצה, מתוך הבנה שזה מה שיטפל בך יותר מהכל, ואולי ילמד אותך להמשיך בטיפול בלי לקבל אישור על כל דבר. בקיצור, לפי דעתי מה שהיא עושה הוא הדבר הנכון, כי הדעה שלה עלייך לא צריכה להיות חלק מהטיפול. מה שחשוב הוא אם היא יכולה לעזור לך, ולפי דעתי כן, נראה לי שגם לפי דעתך, לא? אז כמה שזה קשה, נסי לעבוד יותר על עצמך ופחות על לשנות אותה...

מאוד מזדהה עם הצורך שלך בתגובה חיצונית. הצורך שהמטפל יגאל אותנו ויציל אותנו מעצמינו...נראה כי את המשימה הזאת רק אנו נוכל למלא. לא הורינו ולא בני הזוג שלנו. בתור עו"ס אני נתקלת רבות במצבים כגון אלו והצורך באישור ובתגובה חיצונית הוא תוכן משמעותי שאפשר לעבוד עליו..