טיפול פסיכולוגי למי?

יש לי שאלה בנוגע לכתבה. אם קיימת אוכלוסיית אנשים שלא מסוגלת לעזור לעצמה - כלומר, לבוא ולעבור טיפול (בגלל כל אותם סיבות שונות שהזכרת), איזו אלטרנטיבה יש לאנשים כאלו? איך הם יכולים לעזור לעצמם בכל זאת? אורלי.

שלום אורלי, אותם אנשים שזקוקים לטיפול אך אינם יכולים להיעזר בו גם אינם מודים בפני עצמם שמשהו בעייתי איתם אלא מאשימים את הסביבה או את הנסיבות (המונח הפסיכולוגי הוא שיש להם מיקום שליטה חיצוני). הם מצוידים במנגנוני הגנה שונים מאלה שמסוגלים להודות בקיומה של בעיה אצלם ולכן הם פונים לטיפול. כמובן שהחלוקה בין שתי הקבוצות הללו היא מאוד גסה וישנם גוני ביניים למיניהם, אך לפחות מה שאני כיוונתי אליו במאמר הוא שבעלי ההפרעות הקשות יותר מכחישים את קיומה של בעיה כלשהי אצלם ומשליכים אותה על הסביבה או הנסיבות ולכן מבחינה מסוימת חייהם יותר קלים, אף שמצבם הקליני חמור יותר. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום אני מאובחן כ bipolar disorder most recent episode hypoman מעולם לא ריסקתי מכוניות ומעולם לא עשיתי דברים שמצטערים עליהם כגון שופינגים פרועים. לא כל מי שחי בסקלה רחבה של מצבי רוח כמוני מסוגל להבין שהוא זקוק לטיפול אלא אם נוחת עליו אירוע אקוטי כמו דיכאון שמתלווה אליו סבל רב. היו הרבה מקרים שאנשים אושפזו בכפייה בגלל הפרעה דו קוטבית משום שהשתוללו ולא הבינו שהם חולים. לכן התשובה לאורלי היא פשוטה אנשים פונים לעזרה כאשר הם מבינים שהם זקוקים לה ואם הם מהווים נטל כבד על הסביבה יש לפסיכיאטר המחוזי בצדק סמכויות. אני חושב שהמקרה הפרטי שלי מוכיח שלא כל מי שעונה על הקריטריונים של icd-x או ה DSM הוא בהכרח או זקוק לטיפול שיחתי. תודה שאול

אני התייחסתי למשפט שהגדיר את מי שהולך לטיפול כ: "מי שמוכן להודות בקשייו בפני עצמו ולדבר עליהם עם אדם אחר". וחשבתי לעצמי: "אני מוכנה להודות בחסרונות שלי ובתקלות שיש לי עם עצמי, אבל אני לא מוכנה לדבר עליהם עם אדם אחר. אז איזה אלטרנטיבה יש לאדם כמוני, שחסר היכולת לקיים טיפול רציני ומעמיק מתוך איזשהוא אי אמון בסיסי שאני לא מוכנה לתת במטפל"?