חרדת נטישה אולי?

שלום רב אנ בת 24, רווקה, גרה לבד ומפרנסת את עצמי. הורי גרושים מזה שנתיים. אתן מעט רקע, 2 נקודות שאני רואה בהן חשובות להבנת המצב: 1. לפני כשנתיים עזבה אימי את הבית באופן מפתיע מאד-לפחות בשביל אבי, ובאופן מכוער למדי. מאז, למשך תקופות ארוכות אינני מסוגלת לדבר איתה בכלל. הכעס כלפיה גואה בי בדרכים שלא חשבתי שאפשריים. ואני מניחה שעזיבת הבית היתה הטריגר לכל הכעס הזה. מזה שנים יש לי אליה כעס רב והמון ביקורת על תיפקודה כאם. הקשר שלי עם אבי הוא טוב, מה גם שהרגשתי צורך עז וכך גם תפקדתי להיות לידו במשך כל תקופת הגירושים הקשה. ארוע שהיה בשבילי נורא לראות את אבי כך. 2. לפני כשנתיים התאהבתי. קשר קצר , אהבה ענקית שלא חוויתי מעולם. עקב נסיעתי לחו"ל, הקשר הסתיים, למרות שחזרתי לארץ כעבור מספר חודשים כדי להיות איתו. הוא לא רצה. תקופה ארוכה שהיתי בדיכאון עמוק (חוסר תקשורת, היו ימים שלא הלכתי לעבודה מרוב שלא יכולתי לקום). עברו שנתיים ואינני מסוגלת להתגבר. אני כועסת ופגועה ... הבעיה: כל גבר שנכנס לחיי, אני מיד כופה עצמי עליו ודורשת את מירב תשומת הלב ממנו, התחושות שעוברות בי הן איומות - ואני מסוגלת לזהות את זה מגיע...לחץ, חוסר שינה, חוסר תיאבון, פחד נוראי, ותסכול עמוק על מה שקורה לי. אני רוצה לציין שרמת המודעות שלי גבוהה יחסית לשאר האנשים - בעקבות מדיטציות וקורסים רבים. יכולת ההדחקה שלי, ההתעלמות מסיטואציות שאינן נעימות לי היו יד ימיני עד לפני כשנה, ומאז כאילו כל מערכת ההדחקה שלי כשלה וקשה לי עם זה מאד. אני מרגישה שאין לי כל יכולת להגן על עצמי. מה לעשות: חרדת נטישה כן או לא? לפתור את המשבר עם האם תחילה? תודה...

שלום מירב, אני מצטער לקרוא על הקורות אותך. אכן נראה שאת ערה מאוד לתחושותייך ונוטה לנתח את עצמך בעצמך. אינני מתמצא בסדנאות שנטלת בהן חלק, אך הן אינן תחליף לטיפול. בין אם האבחון העצמי שלך נכון ובין אם לאו, את מתארת מצב קשה ובעייתי, הכולל בין היתר דיכאון, ולכן אוכל רק להמליץ לנצל את רגישותך הגבוהה כדי לעבד את רגשותייך העזים במסגרת טיפול בגישה פסיכודינאמית. ייתכן שהתובנות שרכשת עד כה עוזרות לך להגדיר את המצב אך לא לטפל בו. בעזרת קשר טיפולי מתאים תוכלי לדעתי לעבור שינוי כלשהו מעבר לרכישת תובנות, שינוי שיתבטא גם בציפיות מציאותיות יותר ומאיימות פחות בקשר עם גברים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין