רע לי

אני נמצאת הטיפול כבר כמעט שנה. מאז הבולימיה שלי החריפה התחלתי גם טיפול תרופתי ובכ"ז רע לי אני משתדלת לתפקד כלפי חוץ ולעמוד במטלות וכ' אך האמת שנראה לי שלטיפול אין תועלת ושנדונתי לחיות חיים ריקים ובודדים מאוד. אני מרגישה ככה כבר המון זמן וניסיתי את כל האמצעים שום דבר לא עוזר לי להרגיש טוב באמת מה עוד נותר לעשות???

שלום, חסרים פרטים חיוניים בפנייתך, כמו האם הטיפול שאת עוברת נערך אצל הפסיכיאטר שהתאים לך את הטיפול התרופתי ואיזה טיפול תרופתי הוא התאים לך. חלק מהתרופות נוגדות הדיכאון ממשפחת SSRI (פרוזק וכו') גורמות גם להפחתת התיאבון. במקביל, חשוב מאוד לעבד מבחינה רגשית את הצורך שלך במזון, בהאכלה מתמדת, על מה את מפצה את עצמך וכו'. את מעבירה הרגשה של מעגל קסמים, שבמסגרתו "ממלאת" את חייך הריקים ע"י אכילה כפייתית ומצד שני, אותה אכילה כפייתית, בייחוד אם היא מלווה בהשמנה, פוגעת בדימוי הגוף שלך ומרחיקה אותך מאנשים, כאילו השומן מהווה שכבת מגן בפני יצירת קשרים עם אנשים, שאולי עלולים לפגוע בך. זו רק השערה שאולי ראויה לדיון במסגרת הטיפול בו את נמצאת. הצלחה רבה, ד"ר גידי רובינשטיין

אז הנה פרטים: אני סובלת מבולימיה ולא מאכילה כפייתית (למרות שגם זה היה בעבר...) אני כן לוקחת פרוזק ובהתחלה זה דיכא את התיאבון אבל אח"כ כבר לא. אני רזה לגמרי. לפעמים חושבת לרזות עוד יותר אבל לא עושה זאת. הסיבה שבגללה אני אוכלת ומקיאה זה סוג של התעללות עצמית. פשוט רע לי וזה מרחיק אותי מהיאוש.... אין לי מה להוסיף. בשיחות מבינים הבה דברים וכ' אבל זה לא עוזר. עדיין רע לי וזה בא והולך כמו גלים כאלו.