לד"ר רובינשטיין שלום!

קראתי בעניין רב את הכתבה החדשה שלך בנושא של השייכות.אני רוצה להגיד כי הזדהיתי מאוד עם הדברים כי גם עליי עוברים דברים כאלו של חששות וחרדות ממצבים כאלה של הצורך בשייכות ובאהבה על חשבון האסרטיביות.למעשה אני כל הזמן או דואגת או חוששת או חרדה מפני פיטורין , אנשים רעים , דחייה , פגיעה , והחיים בכלל. פעם זה היה בצורה הרבה יותר היסטרית וגם פיתחתי דיסטמיה אז התחלתי לקחת סרוקסט(לפני 4-5 חודשים) וכיום הגעתי למינון 40 מ"ג. אבל הבעייה עדיין לא נפתרה לגמרי וגם היום אני עדיין סובלת מהדיכאון ומחוסר חשק ורצון לצאת מהבית , לבלות ולהיפגש עם חברים... בנוסף יש ל בעייה נוספת שמעכירה מאוד את מצב רוחי: אני לא אוהבת את מראי החיצוני ולמעשה עד כדי כךשאני נמנעת מלהסתכל על עצמי בראי בשעות הערב כשצריך להדליק את החשמל כדי לראות. בשעות הבוקר באור היום הטבעי אני כן מסתכלת ולפעמים אפילו נהנית מהמראה שלי. אבל, בשעות הערב , עקב נסיונות עבר בלתי מוצלחים שלאחר שצפיתי בדמותי בראי באור החזק פשוט התחלתי לבכות, לבכות , ולא להירגע , התחלתי לחזור לאותם מקומות ישנים של דחייה ושל מחשבות שליליות מאוד , מתסכלות מאוד , ונוראיות שגורמות לי סבל עז. יש לציין שתופעה זו של הראי נמשכת כבר קרוב ל - 4 שנים בערך. יש לי מטפלת אבל עדיין לא סיפרתי לה על כך.קשה להיפתח ולספר. חוץ מזה , באופן כללי- חוץ מזה- חשוב לי דווקא לציין שהחיים שלי מתקדמים די יפה מאז תחילת השימוש בכדורי הסרוקסט . מתוסכלת נורא...אני לא יודעת מה תענה לי - אבל אני מעריכה מאוד את איכות תשובותיך ולכן הינך הראשון שאליו אני פונה בבעייה זו. מצפה לתשובתך-אלמונית

שלום אלמונית, נדמה לי שהכתבה הייתה רק טריגר שנגע בבעיות הנוגעות יותר ליחסים שלך עם עצמך ואולי נוח לך יותר לפנות בעניין זה אליי, ולא למטפלת שלך, כי אני אנונימי עבורך (דבר המודגש בכינוי שבחרת לעצמך). יחד עם זה, אני מעריך מאוד את האומץ הדרוש כדי להביט במראה, ואף שמדובר במראה פיזית, המראה החיצוני שלנו משקף גם את פנימיותנו ולכן ההתנסות החוזרת בהסתכלות במראה הפיזית היא גם התבוננות אל עצמך פנימה. נראה לי שכעת החוליה החסרה בסיפור היא המטפלת שלך, שבניגוד למראה ובניגוד לי גם תוכל להגיב רגשית באופן אינטראקטיבי יותר. לכן הייתי מציע שתדפיסי את פנייתך ותשובתי, תראי אותן למטפלת ותשתמשי בהן כמנוף לקידום הטיפול. נראה לי שאת בהחלט מסוגלת להפיק מהטיפול על סמך נכונותך לבחון את עצמך ולתת לעצמך דין וחשבון נוקב ואולי כואב. ייתכן שהוא יהיה פחות כואב ע"י שיתוף המטפלת שלך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין