האם

האם יש עוד מישהו שבשבילו התקשורת הזאת באינטרנט היא איזו נקודת אחיזה כשהכל שחור?.. עצם העובדה שיש שם מישהו בחוץ ששומע, מגיב, מדבר.. אני יודעת שזה פתטי. אין לי אומץ למעשה ההוא-ההוא, אבל לפעמים כבר פשוט נגמר.

שלום לך, לא אשתמש בכינוי שבחרת לעצמך, כי אם מצאת לעצמך נקודת אחיזה ברשת, את לא אבודה. הפסיכולוגיה של האינטרנט הוא תחום הולך ומתפתח, ובתוכו אחד הנושאים הוא התמכרות או שימוש כפייתי ברשת. אחד הממצאים שנוגעים לשאלה שאת מעלה הוא שאנשים מופנמים נוטים להתכנס עוד יותר בתוך עצמם כתוצאה מהתקשורת האינטרנטית ואינם מעבירים את ההכרויות ברשת לחיי היום-יום, ולכך יש השפעה מזיקה, ואילו אנשים מוחצנים עושים את המעבר מההכרויות ברשת לחיי היום-יום. ובאשר למעשה ההוא, חוץ מהניסיון לסייע לך כאן, אני מפנה אותך לאתר העוסק בכך: www.sahar.org.il. סופי שבוע קשים במיוחד לאנשים בודדים - אני בטוח שמחר תרגישי יותר טוב, אם כי אני מבין שאת הבעיה העקרונית זה לא פותר. בהצלחה (לא במעשה ההוא), ד"ר גידי רובינשטיין

אני מקווה שאת קוראת את זה... בתור מישהי שהייתה בדיכאון הרבה שנים, אני יכולה להגיד לך שאת ממש לא היחידה... אני כבר שנים גם בפסיכותרפיה, ועדיין נעזרת באתרים כאלו או אחרים ברשת... רק כי לפעמים דעה אובייקטיבית פשוט עוזרת. אבל בכל זאת, ואולי בנוסף, כדאי לך לנסות גם פסיכותרפיה (אמיתית...), אפילו אם את חושבת שבהתחלה יהיה קשה לך להיפתח ואת חושבת שזה פשוט לא יכול לעזור לך, שווה לך לנסות. דרך אגב, שום דבר הוא לא נצחי, את הכל אפשר לשנות ולהפוך, מלבד המוות... תאמיני לי, העובדה שאת אומרת שאין לך "אומץ" לעשות את המעשה ההוא-ההוא, עוד מעידה שיש לך בשביל מה לחיות. עובדה שאת עוד פה. בינתיים, את לא אבודה כמו שאת חושבת, תיאחזי בדברים הקטנים... תחפשי לך סיבות, מנסיון אני פשוט יודעת שתמיד יש. אני לא מנסה להבין אותך או להיכנס לראש שלך, ולא להתיימר לדעת מה קורה בחיים שלך, ואני ממש לא האופטימית שאני נשמעת... אבל אם אני הצלחתי לצאת מהבוץ הזה, גם את יכולה . תנסי......? חיבוק...