התקפי חרדה

דיון מתוך פורום  פסיכותרפיה

17/12/2002 | 18:40 | מאת: דנה

שלום. אני בת 24. להלן רקע לבעייתי: במהלך כל השנה שעברה סבלתי מכאבי בטן נוראיים, שהרופאים לא מצאו להם פיתרון. עברתי בדיקות קשות מאוד, וטיפולים תרופתיים רבים, וכלום לא ממש עזר. אמרו לי שהבעיות הללו הרבה פעמים קשורות גם במצב נפשי. גם מהסיבה הזו וגם מהסיבה שהרופאים לא מצאו לי פתרון, פניתי למטפלת הוליסטית, שבאמצעות תזונה מאוד מיוחדת, עזרה לי, והכאבים נעלמו כמעט לחלוטין. בתחילת התקופה של הכאבים, סבלתי מהתקפי חרדה, שהתבטאו בעיקר בנשימות מאומצות וקושי לנשום. חרדה מפני הכאב, והרגשה של אי יכולת להתמודד עם הכאב בשילוב תסכול מהמחלה המסתורית הזו, גרמו להתקפים לדעתי. עם הזמן ההתקפים עברו מעצמם. אך מה שהטריד אותי בעיקר, היה הזיכרון של הגוף שלי, שזכר את התקפי החרדה, וכך, כל פעם שכאב ולו הכי קל החל להתגנב לביטני, חשתי בסימנים שהתקף חרדה מתקרב, בעזרת נשימות מסודרות, הצלחתי למנוע ממנו לקרות, אך בכל המקרים הללו- אם הייתי עם אנשים, תמיד רציתי הבייתה, לא הרגשתי נוח להיות בחוץ, וכך עם הזמן מצאתי כי אני מעדיפה להישאר בעיקר בבית, כדי שאם יבוא התקף, אני לא אהיה בחוץ. הלכתי לפסיכולוג התנהגותי, שניסה לתת לי כלים להתמודד עם התקף אם הוא יבוא. הפגישות עימו לא עזרו לי כלל.אך עם הזמן, חזרתי לתפקד כרגיל, כמעט ושכחתי מההתקפים, וכשמצאתי עצמי חושבת על זה הצלחתי לגרש את המחשבה מראשי. יש לי כמה שאלות: א. לאחרונה כאבי הבטן החלו לחזור, בתדירות די נמוכה, אך אני חוששת שהם יחזרו ובגדול. אני מוצאת עצמי שוב מעסיקה רבות את המחשבה במחשבות על התקפים וכאבים. מה היית ממליץ לי לעשות? ב. אתמול בעת כאב בטן ובחילה, הרגשתי צמרמורות בכל הגוף, ורעד שלא הצלחתי להשתלט עליו. האם זהו גם כן סימן של התקף חרדה? בתודה מראש דנה.

לקריאה נוספת והעמקה
18/12/2002 | 00:40 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום דנה, נשמע לי שאם נשללה כל סיבה אורגנית לכאבי הבטן וטיפול התנהגותי לא עזר לך להתמודד עם התקפי החרדה, הייתי ממליץ לך לחזור לייעוץ דיאטני אצל המטפלת ההוליסטית שכבר הוכיחה את עצמה בעבר ובמישור הנפשי לנסות גישה שונה שתעזור לך להתמודד עם מקורות החרדה (להערכתי קונפליקט בין תלות לעצמאות) באמצועת טיפול פסיכודינאמי חקרני שיתמקד ביחסייך עם הורייך ובניסיון להבין מה מבטאת החרדה בנסיבות חייך הנוכחיות. להערכתי, התופעות שאת מתארת בהחלט יכולות לבטא פניקה, אם לא נמצאה להן סיבה אורגנית, וניסיון לבטא את מצוקתך הנפשית באמצעים גופניים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

מנהל פורום פסיכותרפיה