התמודדות עם משפחה

לפני שלוש שנים התחלתי לצאת עם מישהו וללמוד באוניברסיטה ובעקבות זאת השתנתי חברי לימד אותי שגם הורים יכולים להתנצל על פגיעה ושהילדים במשפחה לא חייבים לקבל כל דבר שהורים אומרים להם, מבקרים אותם או מצפים מהם לעשות. משפחתי מתקשה לקבל זאת ומשתמשת באמצעים כמו עקיצות עליי ועל חברי (רק בפני). אני היחידה במשפחה שהלכה ללמוד, ובתחילה הם תמכו בי ואחרי זמן מה הם גילו שהשינוי לא מוצא חן בעיניהם. בשיחה (אחת מיני רבות) הם אמרו לי שאני מעצבנת אותם בכך שאני צודקת יותר מידי, בכך שאני מצפה שיתנצלו כאשר יש צורך ומופתעים מכך שאני מתנצלת בעצמי. כל אלו הם דברים שלא סטנדרטיים במשפחתי. אני מנסה כל הזמן למצוא קו רגוע ביחסיי עימם, אך מקבלת תחושת עוינות כל פעם. חשבתי לנתק קשר, אך אני זקוקה להם (מבחינה כלכלית). וגם סיבה זו גורמת לתחושות קשות, כמו תחושה שמותר להכתיב לי מה לעשות כיוון שתומכים בי כלכלית. המצב משפיע עליי רגשית. אני סובלת מחלומות בלהה של תסריטים יותר גרועים מהמציאות (עד כמה שאפשר), דפיקות לב מואצות כאשר אנו צריכים להפגש וירידה בבטחון העצמי. אני מנסה לחשוב על דרך להתמודד עם זה ללא טיפול משפחתי, כי הם לעולם לא יודו שיש להם בעיה. יש לך אולי רעיונות?

שלום לך, פנייתך מצביעה על מודעות עצמית גבוהה ויכולת להגיע לתובנה. כמוך, גם אני חושב שטיפול משפחתי אינו במקומו כאן, משום שאת אדם בוגר שגילה דרך חיים חדשה המאפשרת לו מימוש עצמי, שחלקו עומד בניגוד לערכים עליהם גדל. ייתכן שהעובדה שהאפשרות לטיפול משפחתי עלתה בדעתך מבטאת איזה שהוא רצון לקבל לגטימציה ממשפחתך לדרכך השונה, דבר שלא יקרה. ההתמודדות, בפניה את עומדת, אינה קלה ולהערכתי, אפשריים שני כיוונים משלימים. לפי תיאורייך, את בהחלט מסוגלת לעשות חלק מהעבודה בעצמך. אינני חושב שאת צריכה לציית להורייך כדי לזכות בתמיכתם הכלכלית. ייתכן שכדאי לך לחשוב על דרכים לזירוז עצמאותך הכלכלית כדי שתתאפשר הפרדה רגשית בינך ובינם (ובכך אין הכוונה לניתוק מהם בהכרח). ייתכן שכל עוד את תלויה בהם, כדאי לך להצניע את הנתיב החדש של חייך, ככל שמדובר בהבעת דעות ועמדות, ולהמעיט ככל שניתן בשיתופם. דרך אחת, מהכיוון הטיפולי יותר, הוא לפנות לטיפול פרטני דווקא, שיאפשר לך לקבל את העצמי החדש שלך ולזכות לתמיכה של דמות משמעותית בדרכך החדשה ככוח נגדי למשפחתך. הורייך, בניגוד לך, לא ישתנו עם ובלי טיפול משפחתי להערכתי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין