הבן שלי!

שלום רב! ההורים: אבא לחוץ ועצבני ללא גבולות שנרגע רק לאחרונה אחרי המון משברים ןיעוצים... אמא שפעם הייתה רגועה. תמיד נתנה תמיכה ורצה איתו לכל מקום כדי לעזור, להיות שם, לתמוך, לעזור, להציל... הבן הבכור בן+22, (יש לי בת 20+), מיום היוולדו סבל מאלרגיה קשה, שהשתפרה עם השנים.כל השנים סבל מבעיות התנהגות, אלימות (שנרגעה מסוף היסודי, קשיי קשב ורכוז...היינו בטיפולים, איבחונים, קבלנו הקלות, סיים בהצלחה עם תעודת בגרות מלאה תוך כדי התחיל לעשן סמים, הסבך...חילצנו עזרנו, הבנו... בצבא-בשל קה"ס גבוה היה חייל מקא"מ שירת שנתיים בלבד. מאז שהשתחרר לא מוצא את עצמו, כן עובד, לא עובד, רוצה/לא רוצה ללמוד. נוסע/לא נוסע לחו"ל... כל זה כאפס וכאין לעומת ההתקפות העצבניות והאלימות (מילולית), הא שואג, (לפעמים שובר חפץ), מקלל בבוטות איומה כל אחד מבני המשפחה. בקיצור: אין לו מעצורים! יש לו יחידה משלו עם כל האיבזור שאין להרבה זוגות צעירים, יש לו את כל התנאים, יש לו מלא טענות ומענות,דרישות... אם פעם הוא עוזר במשהו הוא מצפה לצל"ש. יש לו לב רחב, הוא תמיד מתעניין איפה אבא, אמא, אחותי,,,מכבד את מי שנמצא לידו כשאוכל, מחבק, מלטף, מתחשב, מתרגש... יש לו שני קטבים. אני הגעתי לקצה גבול היכולת שלי עד כדי שדרשתי מימנו לעזוב את הבית, אינני מוכנה לסבול את הנוכחות העויינת והאלימה שלולמרות הקושי והכאב. יחד עם זאת אני בטוחה ויודעת שהוא זקוק לטיפול ועזרה אך לא מוכן לקבל. אני מצליחה לדבר איתו רק על דברים שהוא רוצה לשמוע. אם משהו לא מוצא חן בעיניו הוא בהתקפה.לא משנה מי בסביבה או מי עומד מולו. הוא מתקיף בעיקר את בני משפחתו: אבא, אמא, אחות. לא רוצה לנקוט בצעד דרסטי שלא נצטער כולנו בעתיד. מבקשת עצה, עזרה...תודה! אמא דואגת!

שלום לך אמא דואגת. אכן , נשמע שכל עוד בנך היה קטן, תמכת ועזרת והכלת וסייעת באבחונים, בטיפולים ובהקלות המתאימים. אבל כעת הוא בוגר ואחראי למעשיו ולא ניתן עוד יהיה לכפות עליו עזרה . הוא צריך לגייס מתוכו מוטיבציה ולשתף פעולה. מה שכן, תוכלי לפנות בעצמך לייעוץ לגבי ההתמודדות איתו ולהיעזר במישהו שגם יכיל אותך ויטפל קצת בך. בברכה, ענבל