צרכים ורצונות

הי ענבל, מה שלומך? קצת מביך להודות, אבל בשבועיים-שלושה האחרונים אני מרגישה סוג של צורך פועם להיפגש איתה יותר. סוג של קוצר נשימה פנימי.. מרגישה הזדקקות גדולה לקירבה וחיבוק, אבל אני לא מצליחה אפילו לדמיין אותם ממש מרוב מבוכה ופחד, שהקירבה שלי מגעילה אולי ושזה מגוחך. אני אומרת לעצמי שבאופן עקרוני אני יכולה להתאפק ולהחזיק מאוד חזק ולחכות בסבלנות לסוף השבוע, שאז ניפגש. ובמקביל, ממש צריכה את הקירבה הזו. את הלהאחז בה קצת. היא מגיבה בחמימות רבה בסמסים שאני שולחת לפעמים (אחת לשבוע בערך), ואני יודעת שהיא מרגישה שהיא חסרה לי ומנסה אולי לעזור לי להחזיק קצת מרחוק. קשה לי להסביר... פשוט כל דבר קטן סודק אותי לגמרי, אני שוכחת מה אני רוצה ומה חשוב לי והערך העצמי שלי בכלל די מתפורר. ומשהו בה קצת מחזיק לי את החלקים. אני מקשיבה לעצמי ולא בטוחה אם זה טוב או לא. אם אני צריכה להתאפק מאוד ולא ליצור קשר בין הפגישות ולא לבקש להיפגש שוב, או שזה בסדר וזה טוב. יש כאן לפעמים ביקורות כלפי הזדקקות, ואני לא רגילה למצוא את המילה הזו מטיילת לי בראש, אבל עכשיו היא כאן ומה להגיד לעצמי לגביה? לילך

הי לילך הבקורת היא אף פעם לא כנגד הצרכים, הרצונות או ההזדקקות (הרגשות), אלא כלפי ביטוי אובססיבי או תובעני שלהם (שבד"כ משיג את ההיפך, למרבה הצער..) אני חושבת שאת צריכה לדבר איתה על זה ושתחשבו יחד על המינון שיצליח להחזיק במידה כזו, שתמשיכי להרגיש מוחזקת גם בין לבין. ענבל