היי ענבל

קצו כול הקצים . אני מיואשת , נגמרו לי הכוחות . אני מטופלת על ידי פסיכיאטר , פסיכולוג, וקבוצות תמיכה רבות . כגון פסיכודרמה , טיפול דרך האמנות , וכו..... אך אני מותשת מההחיים. אני מתהלכת בעולם ללא מסגרת, לבד בבדידות . אין רצון לכלום , אני מרגישה תת אדם ,ולא רואה לאיזה עתיד אני הולכת . אני נוטלת כדורים, וקיבלתי מיליון עצות, אבל עדיין אני מרגישה חוסר טעם בחיים. די!!! נימאס לי !!!! תוכלי לעזור לי?

אשמח לעזור לך, אם רק תגידי במה את צריכה עזרה בדיוק...

אוכל לומר לך שהרבה פעמים זה תלוי רק בך. אם תביני לעומקה את משמעותה של האחראיות. האחראיות שלך על עצמך. האחראיות שיש לך בעולם ועל היכולת שלך לשנות ולהשפיע. גם לך יש בזה חלק. ברי כי לא הכל תלוי בך, אך אם תקחי אחראיות על החלק שלך, אזי אולי יוטב לך. משהו ישתנה שם, לאט לאט. זו עבודה קשה...

למה שלא תקראי לעצמך "אישה גדולה" - בסוף הפער בין הדימוי ל"עובדות" יצטמצם...

הי איש קטן (אגב, למה איש?) כ"כ הרבה לא מצליחים ואני אצליח?... תקשיבי, לא בחרנו להגיע לחיים האלה. נולדנו בלי ששאלו אותנו ועכשיו אנחנו כאן. השאלה איך נעביר את הזמן הזה, 'בין הרחם לבין הקברים' כמו שכתב יהונתן גפן. את הטעם לחיים והמשמעות, אנחנו צריכים למצוא, מדי יום. את מטופלת כ"כ הרבה , סימן שאת רוצה שיהיה לך טוב. האם באמת אין שום דבר שעושה לך טוב? שום דבר מהנה? עזבי עתיד, עזבי תכלית. כאן ועכשיו – מה עושה לך טוב? ענבל

קודם כול תודה רבה על תגובתכם . יפעת אני ממש התרשמתי מתגובתך , ובכלל, קראתי הרבה הודעת שכתבת , וממש האהבתי את התגובות שלך . אני אנסה ליישם את מה שכתבת לי . עינבל גם לך תודה רבה על תשובתך ועל העשייה המרובה פה בפורום . באמת קשה לי למצוא דברים שאני אוהבת לעשות. אני קמה בבוקר עם חור שחור בלב

אני אשמח לעזרתך איך אני לוקחת אחריות על החיים שלי ? אין בי את כוחות הנידרשים . אז השאלה המתבקשת היא איך לקבל כוחות מהלא כלום ? יש לי משמעות, אבל היא לא טובה . האובססיה שלי היא המשעות ה"טובה " שיש לי בחיים . רק על ידי יצירת קשר אובססיבי, עם אשים שלא רוצים אותי , אני מרגישה חייה . ככה היה לי אתמול , " תקלה" עם מישהי , שלא רוצה איתי קשר. היא עובדת במקום , שאני מטופלת בו . לפעמים היא מתעלמת ממני ולפעמים מתיחסת אליי , אבל בצורה שלילית בדרך כלל . אני פונה אלייה לפעמים שתעזור לי , אבל היא נוהגת להתעלם ממני . לפעמים אנחנו עוברות אחת ליד השניה , ולא מדברות זו עם זו , וכשהיא רוצה להעיף אותי מהמקום היא ": "טורחת " לדבר איתי . הכוונה להעיף הוא יותר נכון שאעזוב - אלך הביתה את המקום שבו אני מטופלת , למרות שרע לי ואני הולכת לשם , כי אני מרגישה מחוזקת שם . למרות שאין לי משהו מכוון לעשות שם באותו היום , רק אני מרגישה מחוזקת. איך נפטרים מהאובססיה? תודה , ושבת שלום