עד שהיא תבוא

הי ענבל, מה שלומך? התחלתי לצאת עם מישהו שמוצא חן בעיני מאוד, אבל אני יודעת בוודאות שהוא יעזוב אותי. הוא קורא לי מההתחלה בשמות חיבה ואני לא מאמינה לו. איכשהו בטוחה שהוא יפגע בי. כמעט בא לי ללחוש/לבקש שלא יפגע. שיראה שגם אני בן אדם. שלא ישתמש בי. אני כמעט מחכה לזה.. מרגישה שאני אולי מושא לשיחה שלו עם אחרים, מושא לצחוק. מרגישה חנונית מאוד. ראויה להיעזב. הוא נראה הרבה יותר טוב ממני ואני בטוחה שבקרוב יבחין בכך. התגלגלתי להיות איתו במיטה מהר מכפי שציפיתי. הוא היה חמוד, אבל כהרגלי במצבים האלה אני בוכה. גם אבדן השליטה הפתאומי מביא אותי לידי בכי וגם, הפעם, הידיעה שאעזב. אבל זה יותר מזה.. משתלט עליי עצב אדיר במצבים האלה. אני לא יודעת להסביר את זה. אי אפשר שלא לבכות.. אני פשוט מוצפת עצב ואני לבד וגם מפחדת, והקירבה בכלל קשה לי. גם טובה, אבל גם לא קלה. אני מסתכלת על עצמי במראה לפעמים ורואה שגדלתי וקצת נגעלת.. קמטים, עור סדוק, שמנוניות.. וגם-עוויתות, הבעות פנים מפוחדות, גוף נוקשה. אני לא בטוחה שאני ראויה לחיבה. לילה טוב..

שלום לך, זה נשמע שאת כ"כ לא אוהבת ומעריכה את עצמך, שאת לא מבינה איך מישהו אחר יוכל לאהוב. אם היית יכולה, אולי גם את היית עוזבת את עצמך, אז למה שמישהו אחר ירצה להישאר? ואולי גם נפגעת מספיק פעמים, קיווית והתאכזבת, נתת אמון ונעזבת עד שעכשיו נורא קשה לגייס שוב אמונה, תקווה, רצון. מצד שני, שנאה עצמית ופסימיות הן לא ממש תכונות אטרקטיביות בעצמן.. אז אולי שווה בכל זאת לנסות להיות קצת יותר אופטימית, לתת לך ולו סיכוי? בברכה, ענבל

נורא קשה להחזיק את האופטימיות כשמראש מרגישים עצב ופחד. הפחד הזה קצת גדול ולא מוכר לי, וזה לא קל.. מכווץ מאוד. אני מרגישה שאני לא מבינה כלום במערכות יחסים וזה ממש מביא אותי לידי חרדה. קשה לי נורא היום, וכל מה שאני מצליחה לעשות זה להתנתק קצת ולחזור לעצמי. סליחה שאני כותבת על זה כאן, אני זוכרת שזה מביא את חלקנו לידי בחילה. אין לי כל כך עם מי לדבר על זה. או על העצב הגדול שעוטף אותי כשאני במצבים האינטימיים האלה עם מישהו. כל פעם מחדש אני בוכה ברגע הכי לא מתאים.. (אוף.. מרגישה שהמצח שלי כמעט נוגע במקלדת).. השאלה היא רק מתי ואיך (זה יגמר).. מכווצת לי הבטן.. מסתכלת עליו בדמיון ולא מבינה למה הוא רוצה להיפגש איתי בכלל. (נורא קשה..) (נורא "בת" מצידי... וגם זה קשה).. סליחה על ההצפה היום. זה בסדר אם את עסוקה. (תודה.. לא היה לי למי לספר..).