תודה ושלום לבינתיים

תודה ענבל וכולן/(ם?). כתבתי בשעה קצת קשה של תסכול גדול מאוד מעצמי, עכשיו אני במקום אחר לגמרי, והאמת שהיה לי קצת מוזר לקרוא את מה שכתבתי. אני מצטערת ומתנצלת על הנימה הפסימית. וגם על זה שהצגתי את הפסיכולוג באור שלילי אם כי העובדות נכונות, הוא אמנם הציע שאתקשר אליו, אבל כשהתקשרתי קרה מה שכתבתי,(שלח ? אחרי המון זמן) התירוץ שלו היה שהוא רצה לתת לי מרחב ולא להיות היסטרי וזה יוצא שכאילו גם זה באשמתי כי אמרתי לו בהקשרים מסוימים שהוא היסטרי וזה נכון ד"א יש לזה חיזוקים רבים (לא אשעמם אתכן/(ם?) בדוגמאות) . אולי בפעם הבאה (שלא תהיה אני מקווה) בכל זאת כדאי להתקשר ולנסות לדבר ולא להשאר עם ה ? שלו גם אם לא יענה תיכף ומיד. אם הייתי מתקשרת אולי היו נחסכות כל ההודעות המיותרות האלו (כולל זו הנוכחית). אפילו שזה בסה"כ קשר וירטואלי אני הולכת ומתסבכת וחושבת שבטח חושבים שאני...שאני הופכת כבדה ומטרידה ושאני באמת לא שייכת. ובנוסף יש לי מן חשיבה לא הכי הגיונית כזו שבגלל שאמרתי דברים שליליים, לא יהיה טוב (לא רק לי), אם אמרתי שהעולם דפוק לדוגמא וכד' זה איכשהו גם יתגשם, מאוד טיפשי, אבל ליתר ביטחון לסיום אני חוזרת בי מהאמירה הזו - זה עולם טוב, והחיים הם נס.

הי סשה, שומעים את הצעד קדימה צעד אחורה הזה, קירבה-מרחק, בכל נים מנימי הודעתך. אני מקווה שמתישהו ירגיש לך יותר בנוח ובטוח לפסוע קדימה כמה צעדים ברצף. שזה יהיה יותר פשוט... ענבל