זקוקה לעצה מכל מי שיכול לעזור

הי, אני נוסעת סמויה, אמנם, אבל מבלה כאן מידי יום... אני שנים רבות בטיפול, שניתן להגדירו כתמיכתי. בדרך כלל אני מעלה את נושאי השיחה, ובדרך כלל אני מצפה בקוצר רוח לקראת הפגישה. משום מה, בשבועיים האחרונים לא התעורר אצלי שום נושא "בוער". הכל אצלי שקט להפליא, אולי כמו גרף מוניטור של אדם מת... אני חסרת חשק, חסרת אנרגיות, פשוט "גוררת" את עצמי מיום ליום... בשבוע שעבר סיימתי את הפגישה ביוזמתי, אחרי 30 דקות בלבד. זו הייתה פגישה ריקה וצחיחה, לא עלה בה כל תוכן משמעותי, כמובן, מלבד תשובות לקוניות שלי ואפאטיות מתמשכת מצידי. אמנם ביקשתי ממנה שתבחר היא נושא כלשהו, והיא אכן נענתה לבקשה, אבל כמו במקרים דומים בעבר, חוסר החשק שלי מוביל תמיד למבוי סתום... ברור לי, שהפגישה השבוע עלולה להסתיים באופן דומה, אלא אם כן תתחולל אצלי דרמה כלשהי בימים הקרובים, ותיצור לי "נושא לשיחה". אני לא מעזה לשלוח לה הודעת ביטול, כי אני עלולה להתחרט על כך, אבל מה עושים כשאין נושאים? באים בכל זאת ושותקים?

שלום לך קוראת סמויה... מניסיוני האישי,לחוסר המילים יש איזה תפקיד, כמובן אינדיבידואלי. הרבה מאוד פגישות פתחתי, ואני עדיין פותחת באין לי מה לומר, לא קרה שום דבר מיוחד. חלק מהפגישות התחלתי כך והסתיימו בבכי או בדברים כואבים שלי. כנראה דברים שהנפש לא רצתה לגעת בהם. המטפלת שלי ידעה לכוון את השיחה כך שבסוף היה תוכן. אני דרשתי פתרון פרקטי... והיא הסבירה שאני מגיעה עם כל דבר שעובר בראש והיא תדע להמשיך את זה. הרבה פעמים פשוט הגעתי עם המחשבה שאין לי מה לומר וזה מעצבן אותי,ודרך תיאור התחושה הגענו לקשיים וכו'. גם אני כל פעם רציתי לבטל, אבל הבנתי שביטול לא ישנה שום דבר, ועדיף לנסות להבין למה אין לי מילים. היו פעמים שחשבתי שפשוט אחרי 5 שנים כבר לא נשאר מה... אבל הסתבר לי שזה לא מדויק.. בקיצור, אני מציעה פשוט לבוא עם התחושות והמחשבות שזה מעלה בך ואם היא מספיק טובה היא תדע איך להמשיך...

הי לך קוראת, השאלה ששאלת כאן בפורום היא נושא מצויין לשיחה.. מה עושים עם ריקנות? הטיפול הוא בוודאי לא הפעם הראשונה שאת נתקלת בואקום שכזה.. זה קורה לנו בתקופות בין עבודות, באחה"צ פנוי, בשיחות יומיומיות.. לא תמיד יש במה למלא ולפעמים ה'אין' הוא מלחיץ. אין דבר כזה שאין על מה לדבר. ענבל