שבת שלום

שלום לכולם יוצאים לנוח ולהתאוורר קצת ושבים ביום ראשון. שבת שלום, ענבל

שאני אדומה? נעים לך החרם שעשיתם פה עלי. ההבטחות שאת מפזרת לבנות על חשבון הגב שלי? "כן, כן, לא אענה לאגרוף הקמוץ, אל תדאגי, את אומרת למישהי כאן", מאחורי גבי - ומתכוונת - "אל תדאגי, אני שולטת בחרם הזה". היית פעם דחויה ככה? את עושה כאן עוול - כל פעם למישהי אחרת, את לא שמה לב. איך את לא שמה לב? הרי את פסיכולוגית? זה לא משפיע עלייך מצבה של אחת מאיתנו. הרי הבנות פה עושות את זה בכוונה מתוך רוע שרירותי וקנאה (במיוחד דנה), אז מה? את משתפת עם זה פעולה? מדוע? האם זה עונה על איזה צורך אצלך. את יודעת מה אני מרגישה בעקבות זאת? אני רוצה להתאבד! זה מעניין אותך? מה שעובר עלי בגלל חרם שאת שותפה לו? הרי הם שמחות בסבל שלי, ברעות שלי. והרי זה מה שמאפיין אתכם כ"עם", לשמוח ברעה של האחר. איך את משנה את הדברים? הרי גם אם אני השנואה עליכם, מוחרמת כאן, זה עדיין פרצופו של הפורום הזה. אז איך את עושה את הדברים אחרת, למרות שאת לא סובלת אותי? אני פגועה! והן שמחות! שמחות שרע לי! אז למי שבת שלום? רק לחלק כאן? כי את החלק השני את בהחלט לא מברכת!

אל תפרסמי כלום. אני מפחדת ממך! מכן! אתן מפחידות אותי! אתן הורגות אותי! לאט לאט! עד כמה שבשבילך זה זניח ושולי... עליכם הרי שום דבר לא משפיע- לא בחדר הטיפולים ולא מחוצה לו. אנשים הם כמו זבובים שאפשר למחוץ על קירות... אותי אתן הורגות!