שבר כלי

תוך שניה אני שבר כלי, מנופצת לרסיסים, מוצפת, מתפרקת. היא שוב ביטלה לי, היא חולה. השבוע בשיחת טלפון אמרתי לה שנוצרה לי חרדה מהביטולים. שאני כל השבוע ובעיקר במוצש חרדה מזה, והנה זה קרה. את שמה לב כמה היא מבטלת לי? לדעתי זה יוצא בערך פעם בחודש בשלושה חודשים האחרונים. ואין לה שעה חלופית לתת לי. איזה מן דבר זה? מה אני אמורה לעשות? איך אני אמורה להחזיק מעמד??? אה, שכחתי לציין שאני לא אוכל להגיע בשבוע הבא, מסיבות טובות, אנחנו נוסעים לחופש. אבל כשתכננתי את זה אמרתי לעצמי שאולי אני אבריז מהלימודים בשני כדי לבוא. אז עכשיו זה יוצא ששלושה שבועות אני אהיה בלי טיפול! אני ממש קרובה ללחתוך את עצמי, אני כל כך לא יכולה לסבול את התחושה הזאת, לקחתי 2 קסנקס ואני מקווה שזה ירגיע. אני כבר שעה לא מפסיקה לבכות. אני ברצינות חושבת ללכת למטפלת אחרת בשבועיים האלו. מה את חושבת? כתבתי לה מייל עכשיו וכתבתי גם שאני חושבת על הפיתרון זה. אני מניחה שזה ממש יפגע בה, אבל אני במצוקה אמיתית שלא מקבלת פיתרון אצלה. היא כבר הספיקה לענות לי שהיא מצטערת שאני מרגישה ככה, שאין לה פיתרון כרגע אבל ננסה לחשוב על משהו. היא לא הגיבה לרעיון ללכת למישהי אחרת לשבועיים האלו. מה בכלל אני מלאת אשמה, שתל להזדיין, במקום לעזור לי היא גורמת לי סבל אז למה שאני אחפש מענה במקומות אחרים? זו לא זוגיות... מה את חושבת על זה ענבל? יש כבר איזה מישהי שאני מפנטזת על טיפול אצלה- מישהי מבוגרת עם מלא נסיון, אנלטיקאית, אולי היא תפתור לי את כל הבעיות בכמה פגישות ואולי תעשה לי סדר בראש. טוב, יש מצב שהקסנקס מתחיל להשפיע, אני קצת יותר רגועה. מצטערת על ריבוי ההודעות בסופש דורותי

היי דורותי. ממש מבינה אותך . שלושה שבועות בלי טיפול?! זה באמת שובר ומפרק.. ובעיקר מתסכל ומכעיס. הלוואי ויכולתי לעזור במשהו. תהיי כאן הרבה וננסה להחזיק אותך כולנו... אולי אפשר לקחת את הזמן הזה כמבחן או בדיקה - איך אפשר להסתדר בלי. ואולי אפילו תופתעי ודווקא תראי שאת ממש חזקה ומסתדרת. שולחת לך חיבוק מנחם ומחזק... אם תרצי כמובן.. ניצן

ענבל, בא לי למות. אני לא יכולה לשאת זאת יותר. לפחות פגשתי היום את הפסיכיאטרית המושיעה שלי, שהיא גם מנהלת התחנה והוצאתי את כל הכעסים...והפסיכיאטרית תפגוש אותי גם שבוע הבא, כשאני לא יכולה להגיע לטיפול. היא כל כך מקסימה, מזל שיש עוד מעט כאלו, פסיכיאטרים שאכפת להם... אבל אל תתפסי לחיובי, אני כואבת עד עמקי נשמתי, גם היום אני בוכה כל היום, זה בלתי אפשרי יותר. ואת קולטת שבדיוק ביום שלישי האחרון אמרתי לה לגבי הביטולים, והנה מגיע אחד...שאף אחד לא יגיד לי שהחרדות שלי הן אומניפוטנטיות. לפני שלאמא שלי היה סרטן אני פחדתי שיש לה סרטן- והנה הוא הגיע, ואז (ובעצם כל הילדות) פחדתי שהיא תמות - והופ היא מתה, ככה זה תמיד קורה... טוב, אני לא באמת מאמינה בזה, אבל זו עדיין תחושה נוראית. ענבל, אפשר לקלל? אם לא, תורידי... אבל היא פשוט זונה וכלבה וחתיכת זבל ואני שונאת אותה, אבל איך שהוא שאני באה לכתוב "והלוואי ש..." כלום לא יוצא, אני לא רוצה ששום דבר רע יקרה לה, באמת שלא. אז אולי הפיצול הוא לא טוטאלי? ואני לא מתכוונת לדבר איתה בטלפון השבוע, אני כל כך כועסת ובאמת שלא בא לי. ומה אני אספר לה? שאני שונאת אותה? אפשר לחסוך את השיחה לשתינו. טוב, רצית הודעה מוצפת, אז קיבלת אחת, הייתי עושה סמיילי אבל אין לי מצב רוח. דורותי

ענבל, איפה את? יש לי עוד מלא כותרות בראש שקשורות למילה שבר...השבר הבסיסי, אמון שנשבר, שבריריות... טוב, אני אחכה בסבלנות ולא אשבר... ואם גם את לא תגיעי היום??? זה יצור משבר רציני... אני חושבת שאני לא צריכה לפרט, אפשר להבין שאני שבורה, נכון? וכן, הפעם יש ציניות, כי אני לא יכולה להכיל את זה, את הפגיעה. מבחינתי היא מתה! הפסיכיאטרית אמרה לי שאני צריכה לחתוך אותה ולא את עצמי...היא לא יודעת כמה אני קונקרטית לפעמים :) עשיתי סמיילי...שלא תחשבי שאני שמחה...אני הולכת לחבר, לבכות ולהתלונן, אולי זה יעזור עד שתגיעי... יש לך מילים מאחות בשבילי? שיספיקו לשלושה שבועות שאני הולכת להיות עכשיו בלי טיפול!!! אולי דבק מגע... דורותי

הי דורותי..סליחה שאני מתערבת..בד"כ אני כותבת בפורם השכן(של האב...)..אבל לא יכולתי להתעלם, שלושה שבועות? האם היא נתנה לך את האפשרות ליצור קשר? טלפון,מייל משהו? אם כן נצלי זאת!!!זה לא קל אבל בטוחה שיעזרו לך פה, כולם! מחזיקה לך אצבעות וגם קצת אותך...אפשר? מיכל

הי דורותי אכן, שברון הלב זועק ואני מתחברת לדבריה של ניצן - שלושה שבועות בלי טיפול זה מדכא ומתסכל. טוב שהפסיכיאטרית האחראית אכן לקחה אחריות ושהיא תראה אותך כדי שלא תהיי לגמרי לבד כל התקופה הזו. ברור לי שזה לא תחליף. אני חושבת שאתן צריכות לנסות למצוא מועד חלופי כלשהו, לפחות אחד, שזה יהיה שבוע וחצי-שבוע וחצי. ואנא - בלי קללות כאן - אפשר לזעוק את השבר גם אחרת. לילה טוב ומאחה, ענבל

סליחה שאני מאחדת אותכן אבל רציתי להודות ואני חסרת כוחות ועוד חמש וחצי שעות כבר צריכה לקום... אז תודה על התגובה. ולשאלתך מיכל היא אמרה שנדבר בטלפון, אבל לא בא לי לדבר איתה בכלל, ולגבי פגישה נוספת זה יהיה משהו שאני אצטרך לבקש ולא בא לי לבקש ממנה כלום. נמאס לי לתבוע דברים שמגיע לי... לילה טוב דורותי

לדורותי, מזמן לא דיברנו.ואני מבינה שכרגע אצלך ממש ממש לא טוב. ואני ככ מבינה ,תראי את ההודעות שלי משבוע שעבר ולפני שבועיים, זאת תחושה באמת באמת קשה. ועוד שלושה שבועות.אני מזדהה איתך ,ואני גם מבינה את הרצון שלך לנתק ולסגור את הדלתות לא לדבר בטלפון ולא במייל,הכעס הוא ככ גדול ועוצמתי,ומה שמתסכל,שאנחנו כועסות את הנזקקות שלנו,ע"כ שאין לנו את הקשר המיטיב הזה,ואז כשהוא\יא חוזרים אנחנו כמעט לא מסוגלים לקבל אותם בחזרה,למרות ההזדקקות הנורא גדולה. בפעם הקודמת כשהוא לקח חופש ואח"כ היה חולה אני שלחתי לו הודעה;חבל שפגשתי אותך לא רוצה יותר להיפגש .שלום ולא להתראות.ואז הוא התקשר אלי ואיך שהוא חזרתי. אבל הפעם אני אמרתי לעצמי שמה שלא יהיה אני אשתדל לא לפגוע בו ,כי אני צריכה להיות בסדר בלי קשר אליו.וגם שהוא היה ממש לא בסדר ולא ענה לי יום אחד שכבר רציתי להתאשפז,כתבתי לו שזה ממש מפחיד להתרסק ושאין מי שתופס אותך.וכשנפגשנו אמרתי לו שהוא לא היה בסדר והוא גם הודה בזה.אבל מה שאני באה להגיד לך שכמה שהיה קשה לא שברתי את כל הגשרים. וגם אני פעם יצאתי לחופש אחרי שהוא יצא לחופש ,והשתדלתי להנות והיה ממש כייף. אל תתני לזה להרוס לך את החופש. רוצה לספר,בארץ או בחו"ל? ובנתיים אנחנו איתך. אדוה.