אמא שלי

שלום ענבל, אני מעיין, בת 32. היום היתה לי מריבה עם אמא שלי. קשה לקרוא לזה מריבה. אבל זה מציג את הדינמיקה הפנים משפחתית, הבינ-דורית. ביקרתי את ההורים היום. בת אחי ( יש לי אח אחד, יש לו בת אחת) היתה אצלם. היא בת 6. היא חסרת גבולות וחינוך, ומאוד מפונקת. כפי שאחי היה- ולכן כילדה סבלתי ממנו במשך שנים רבות - הוא הטיל טרור עליי והרביץ לי וגזל ממני כל פרטיות. האחיינית שלי אוהבת להציק לי. היא די מסכנה בעצמה, כי אין לה את ההורים האידיאליים ביותר - היא גדלה בסביבה לא אוהבת (מאוד מפנקים אותה מבחינה חומרית, אבל יש לה, לדעתי, חסרים רגשיים רבים), הסביבה שבה היא גדלה לא מכבדת, שיש בה צעקות וקללות ומזניחים את הילדה. מדובר בהורים מרקע סוציו-אקונומי גבוה, אבל עם רמת בגרות נמוכה ואנוכיות. לא נעים לי להיות בחברת האחיינית. ויכול להיות שאני מגזימה בתגובה שלי (כי אחרי הכל היא ילדה, ויש ילדים ילדותיים..). היום אני צפיתי בטלווזיה (לבד) בבית ההורים, והילדה החלה להציק בדרכים שונות, כמו לתקוע גרעפס בתוך הפנים שלי וכו'. ביקשתי ממנה בתקיפות ללכת מהחדר שבו הייתי. אמרתי, שאני לא רוצה לדבר איתה. והיא התחילה לצעוק ולעשות בלגאן. רב המריבות שלי עם ההורים היו קשורות למצבים דומים לאלה שהיו לי עם האחיינית (שגם הייתה מרביצה ויורקת עליי). אמא שלי התערבה וכעסה עליי, ואמרה לי שלא אדבר כך לאחיינית שלי. ושאם לא מתאים לי, שאני אלך מהבית שלהם. ואמרתי לה, כמו שאני אומרת תמיד, שהיא נותנת כח אדיר לילדה בת 6! ושהיא השיגה את מה שהיא רצתה - ליצור פרובוקציה. כנראה הילדה מבינה את המעמד הנחות שלי בבית. אני לא מבינה את אמא שלי. אני הבת שלה. למה היא אף פעם לא יצאה להגנתי? למה היא חושבת שאני לא נפגעת? למה לא מגיע לי לדרוש שלא יציקו לי? למה היד קלה על ההדק לגרש אותי ולהעליב אותי ולזלזל בי? אני לא מבינה האם ירשתי או רכשתי את המעמד הנחות הזה, ולמה? ההורים שלי לא יועים עליי כלום. אני כבר לא גרה איתם כעשור. אני שוכרת דירה, לומדת ועובדת. אבל אין להם מושג לגבי הקשיים שמלווים אותי בחיים. קשיים גדולים מאוד ופחדים עמוקים, וחוסר יכולת לפתח קשרים עמוקים, חוסר יציבות כרונית, חוסר יכולת לסיים דברים, דימוי עצמי נמוך (שאין לו קשר עם המציאות). אני יודעת שלהוריי אכפת ממני באופן המעוות שלהם, אבל הם חסרי מודעות עצמית. גם איכשהו הם לא מסוגלים להבין שהם פוגעים בי. שהם פגעו בי. למה זה ככה? ככה. כנראה שאין תשובה טובה. עדיין, קשה לקבל את זה, גם אם בלתי אפשרי להבין. מעיין.

הי מעיין מה אוכל להוסיף לבחורה אינטליגנטית, מודעת, שמיטיבה לראות, לזהות ולנתח את המצב נכוחה?.. ייתכן שאמך אכן היתה בילדותך יותר בעד אחיך, והיום העבירה את תמיכתה באופן אוטומטי לבתו, על חשבונך. זה מצער, וחבל מאד, ואין באמת סיבות טובות למה זה ככה. אולי תוכל לעזור לך ההבנה, שהילדה הזו לא סתם יוצרת פרובוקציה – היא מחפשת תשומת לב. חסרה לה כזו. זה בטח משהו שאת מכירה גם מעצמך.. אם תוכלי לתת לה תשומת לב, חיובית (למשל, להציע לה מיוזמתך לבוא לצפות איתך בטלוויזיה.. איזו הפתעה זו תהיה עבורה!), אולי היא תציק לך פחות. ואולי שתיכן תתנו זו לזו את תשומת הלב שאתן מחפשות. חוץ מזה, שמרי על עצמך והמשיכי לחיות חיים טובים ככל האפשר כשהם אינם בסביבה. ענבל