מה דעתך?

ענבל שלום, היום נפגשנו שוב, הייתי עייפה מאוד ועדיין, אני רוצה לכתוב בתמציתיות ולשמוע את דעתך. לקראת סיום הפגישה שמתי לה שהוא לא מאה אחוזים איתי. מידי פעם הסתכל בחלון,אבל לא התיחסתי. פתאום קם פתח וסגר את הדלת.כנ"ל. חמש דקות לפני הסיום הוא אמר:__ אני מזכיר לך שיש לנו עוד חמש דקות,כי קשה לך להתארגן,וגם שהיום מטופלת שלי בדרך לכאן. [אגב לפני חודשיים ביקשתי ממנו שיזכייר לי חמש דקות קודם ומאז זה לא קרה]. מייד קמתי ויצאתי. הרגשתי שאני מהווה הפרעה.כרגע. כשיצאתי ראיתי אותה בחוץ מחכה. ענבל כבר קרה שפגשתי מטופלת על השביל,וזה בסדר.שיהנו ממנו עוד (א)נשים,אבל למה זה צריך לבוא על חשבון סוף הפגישה שלי? נפגעתי,מהמטפל האהוב שלי,באמת. למרות שמשתדלת לקחת את הפגיעה ספציפית ולא לפסול אותו כמו פעם. ושוב נחזור לכותרת, את גם חושבת שהיה כאן משהו לא הוגן? אדוה.

הי אדווה, כתבתי בהודעה הקודמת שלי אלייך משהו בסגנון של תתכונני לאכזבה, ומחקתי, אמרתי למה להרוס שמחות, למה להיות מעצבנת... אבל רציתי לכתוב, שאחרי רגעי שיא, תמיד מגיעה נפילה ולרוב היא לא בגלל הצד השני אלא בגללנו. הרף כל כך גבוה שאי אפשר שלא לרדת. אני לא חושבת שאת צריכה לייחס המון למה שקרה. כנראה הבנת נכון והוא היה לחוץ שתסיימו בזמן ולכן הקשב שלו פחת- זה לא אומר כלום על אהבתו אלייך ועל מידת העניין בדברייך, זה קורה ואי אפשר למנוע את זה. בא לי להגיד לך אל תתני למה שהיה בינכם לדעוך ולהיעלם (ואולי גם להיהרס) כל כך מהר. תישארי עם התחושה עוד קצת. מה שקרה זה טבעי לחלוטין וממש שאינו קשור לקשר בינכם. דווקא הרבה פעמים הלחץ לסיים בזמן נובע מהרצון להגן על מי שנמצא בתוך החדר ולא למען זה שמחכה בחוץ... והיא, זונה, צריך לרצוח אותה. הוא שלך בלבד והיא סתם מפריעה בדרך...טוב, אני משליכה? אבל הקנאה והרצון להעלים את המטופלים האחרים הוא טבעי לגמרי. יש לי כמה חברות "נורמאליות" לגמרי (בניגוד אלי), זאת אומרת עם קשר נורמטיבי לחלוטין עם המטפלת של אהבה והערכה רבה אך לא תלות ופנטזיות למיניהן...וגם הן ממש קינאו כשהן ראו מטופלת אחרת!!! בשבילי זאת היתה תגלית, אבל כנראה שזה נורמטיבי לחלוטין... דורותי

הי אדוה אני חושבת שהיה כאן רגע קשה. אני חושבת שאם הוא היה חושב על זה מראש, בטח היה מנסח את המשפט שלו אחרת. אני מקווה שאם את היית חושבת על זה מראש, אולי גם את היית מתנהגת אחרת. אבל שניכם פעלתם באימפולסיביות, בהחלטה של רגע - הוא נלחץ מהמטופלת שבחוץ, את נלחצת מתגובתו. אני רואה כאן ניסיון טוב לב שלו להכין אותך לסיום הפגישה ולמטופלת האחרת מתוך ידיעתו את הרגישות שלך , אבל הביצוע כשל.. דברו על כך בפעם הבאה, ענבל

ענבל, מה שלומך? תודה על תגובתך. את צודקת ,מהצד שלי אם הייתי חושבת על זה הייתי נשארת ומדברת על התחושה הקשה שהיתה לי . את האמת שאני כבר לא כועסת, הוא בן אדם , וכדרכם של בני אדם הם טועים. ענבל, אם תוכלי לחוות שוב את דעתך להמשך העניין. אני לא יכולתי להגיע לפגישה היום,ואין לזה קשר למה שקרה. וגם לפגישה הבאה ,לצערי,לא אוכל להגיע,אלא אם כן הוא יוכל להזיז את הזמן של הפגישה ולאחר אותה. בקיצור, 2 הדברים נפלו יחד. אני לא דיברתי איתו קודם על כך שלא אוכל להגיע ל2 הפגישות השבוע. שוב,בגלל עניינים בעבודה. (ענבל,במשך התקופה הארוכה שאני מטופלת לא החסרתי אפילו פעם אחת). העניין הוא ששלחתי לו הודעה על כך שלא אוכל להגיע היום ובפגישה הבאה ואהיה איתו בקשר טלפוני.לגבי להזיז את הזמן והוא השיב לי-"הבנתי את לשון הודעתך" הודעה מסוגננת. ואני השבתי בהודעה ארוכה משלי,שהשבוע יש לי עומס יתר בעבודה, ומקוה שהוא יבין,ונכון שנפגעתי אבל,דווקא לכן הייתי רוצה לבוא ולברר את זה איתו ביחד.ושיבין שזה עניינים טכנים. ושאלתי אותו בהודעה אם הוא יוכל לקבל אותי היום בערב או מחר בערב. ולא היתה תשובה.(זה היה ביום שישי) וגם עכשיו ניסיתי בהודעה נוספת אם נוכל לדבר כמה דקות בטלפון. ו---דממה. ענבל, יש לי תחושה שהוא נפגע ממני.או שהוא עושה שרירים... יכול להיות שמטופל תופס נתח גדול כל כך בליבו של המטפל,? ופתאום אני חושבת-לכל מטבע יש 2 צדדים ,אה----? וכשיש קשר עמוק,ותחושה של קרבה ,העדרות של כל אחד מהצדדים היא מכאיבה, כן,ענבל את מסכימה? אז מה דעתך,שוב? ואיך מתגברים על המחסום? גם הטכני וגם הרגשי... וחוץ מזה שיש לי משימה לא פשוטה היום בעבודה, אז אני צריכה ברכת הצלחה... אדוה. שמשתדלת לקחת את הדברים בעיקר בקלות ולא לשקוע...