לחץ בקשר לקשר

שלום רב, יוצאת עם בחור מזה 5 פגישות. בפגישה ה- 5 שכבנו. בהתחלה היו קשיים..אבל הסתדר. אני לא יודעת אם זה היה מוקדם או לא. אבל זה קרה. אני מכוונת את הפגישות כך שלא תהיינה יותר מ-3 פגישות בשבוע. כי ניסיוני המר הראה לי מה שבא בקלות הולך גם בקלות.הוא צלצל אמש ונראה שרצה להיפגש בפעם הרביעית השבוע,ואולי אף חיכה להזמנה שאזמין אותו לביתי. אבל אמרתי שאני יוצאת עם חברים.גם כי לא להפוך את זה למשהו שגרתי וגם כדי להסביר לו: אמנם אמש שכבנו אבל זה לא אומר שמעתה נפגש רק בבתים...כדי להיפגש.אני רוצה להמשיך לצאת, לבלות...משום מה אני נורא בלחץ בקשרים חדשים. לא רוצה להיפגע.לא יודעת מה לעשות. שהייתי אני עצמי, זה נגמר מהר, כנראה הצלחתי להלחיץ את הצד השני...אז אני מנסה להיות קצת יותר קשה להשגה.גם הפסקתי לשתף חברות. שיתפתי ידיד או שניים (גברים) כדי לשמוע לעצתם. הם בעצמם אמרו לי שכדי לשמור על האש..צריך להימנע מפגישות תכופות.השגרה משעממת. כמעט ואני לא יוזמת טלפונים/סמסים. הוא זה שמציע להיפגש. אני מציעה מקום.שהוא שואל מתי רואים אותך? אני מתה להגיד לו: עכשיו. אבל כאן אני משחקת. ואומרת: נדבר...או שקובעת יום.בפעמים האחרונות, זה די מרגיז כי הוא מתקשר בערב (שש-שבע) ומציע להיפגש.אני לא בעד הדקה האחרונה. שהייתי לבד, הייתי יותר רגועה, פחות מתח ולחץ. אני בת 35 וזה גם גורם מלחיץ.אני רוצה קשר מאוד, אבל מאבדת את עצמי. קשה לי. מה עושים?

הי דיטה, אני מבינה אותך לגמרי וגם את החוויה שאת מתארת... נשמע שאת זקוקה למרחב (בין הפגישות איתו-לראות חברים, להיות קצת לבד, שם את יותר רגועה). אם מותר להציע לך, קחי את הזמן. לכי בקצב שנכון לך, היי קשובה לעצמך. אני אפילו לא חושבת שזה משחק "קשה להשגה", אלא זמן הסתגלות שאת באמת זקוקה לו. הסבירי זאת לבן הזוג, אם יש כימיה והוא מעוניין ורציני הוא ישתדל ללכת איתך בקצב שלך. ואת כ"כ צודקת שאחרי ששכבתם את מכוונת שלא כל הפגישות יהיו בבית! שזה לא יהפוך למפגשים הסובבים רק סביב הסקס, אלא העמקת החברות... בהצלחה :)

הי דיטה, לפתח קשר זוגי בגיל כזה, כשהלבד כבר התבסס (ומרגיש הכי בטוח) זה באמת לא פשוט. נשמע שאת נעה בין לשמור לעצמך את עצמך לבין להיות בקשר, בין לשחק את המשחק שצריך לבין להיות אותנטית.. זה נכון, הגבול לא תמיד ברור. הפחד להרוס, כמו גם הפחד להיאבד בפנים, הוא טבעי. קשר משמעותו אפשרות לחוות פגיעה, יציאה מהמרחב הבטוח שבו אנחנו רק עם עצמנו (אבל אז סובלים ממשהו אחר - הבדידות). המשיכי לנסות למצוא את שביל הזהב שבין לבין, גם אם לא קל. ענבל