ליפעת

אני קוראת את הודעותיך, ומאד מתפעלת. מהאומץ, המעוצמה,מהנחישות, מהכח הזה. שלא נרתע משום דבר. אם היו הרבה בולדוזרים בעולם, הוא היה מאד שונה. אני רואה אותך ביום אחד (אחרי שנגמור לבוסס בשלולית של הטיפול, ברגליים יציבות בקרקע)מקימה אגודה, או מוסד ליתומים (או כמו יתומים)והמוסד שלך, יהיה משהו שכלם ידעו עליו ויתרמו לו. בקיצור, העוצמות הנדירות שלך חיבים ניצול ומיצוי.העולם יפסיד אם לא!

אני מסמיקה. מי זאת החמודה הזאת שכותבת לי כאלה דברים? בעניין מוסד ליתומים - הכי רחוק שהגעתי זה לכלכותה, למנזר של אמא תרזה. רציתי להישאר שם שנה - כממלאת את ציוויו של המלט לאופליה: "לכי לך למנזר אחות" ולטפל בילדים העזובים. אבל מראות מוכי הגורל, העזבות והמחלה, לא אפשרו לי להישאר... אולי פעם - אחרי שאסיים שלושה תארים שלישיים וארגיש מאוד חכמה (קריצה לדורותי).