לענבל

אני מרגישה שאני מעורערת...שאני אגיע ביום ראשון ואני אמצא ממה להיפגע. אני נזכרת כל הזמן ב"פגיעות" קודמות ממנה, ומתחילה להריץ את התסריטים הדימיוניים שלי על דחייה. כל מילה שלה שלא תהיה במקום תמוטט אותי. אני חושבת אולי לחזור לקסנקס...אבל כל כך כיף לא להיות עייפה כל הזמן. אני מרגישה שאולי אני לקראת "סיבוב נוסף" של פגיעות ואין לי כוח. אני רוצה להאמין לה ובה לתמיד, לא כל הזמן להיות על קצה התהום שבתחתיתו הנטישה. אבל אני מרגישה שהרצון לא מספיק פה... יש כוחות חזקים יותר שפועלים ומבעבעים. חוץ מזה רציתי להגיד, שדווקא בגלל הבצורת הגשם הוא כל כך מוערך ונדיר... אבל כשהתחלתי לכתוב את זה הייתי בטוחה שכבר הלכת, אבל קיבלתי טלפון וכששלחתי את ההודעה ראיתי שעוד היית...אז אולי את כמו הטל, שמגיע כל יום אבל רק בזמן מסוים ומוקצב...יותר מדויק. בתור קיבוצניקית לשעבר, אני יכולה לדחוף את האף למקומות שלא שייכים אלי? אבל צרם לי המשפט האחרון שכתבת ליפעת "וכמה קנאה..." זה צרם לי דווקא כקונטרה למה ששיקפת לנו כל כך יפה לפני כמה שבועות שלא חוכמה להכאיב היכן שישנו כבר פצע, וזה הרגיש לי כמו מלח על פצע. הרי ברור שקנאה שוררת כאן בכל מילה וכל שורה...אני לא מקנאה כי אני יודעת שאת רק שלי :) בקיצור, הכוונה שלי נראית לי ברורה... עוד שבוע הסתיים...למה חייב להתחיל שבוע חדש מייד אחריו??? למה המציאות תמיד כל כך נוראית??? למה אני לא בניו זילנד באיזו חווה ירוקה??? טוב, בטח אחרי יומיים אני כבר ארצה לתלות את עצמי שם. מה שיפה בפורום, שלפעמים אתה משתף במשהו וזה כמו לזרוק אבן למים, האבן טובעת, אבל יש לזה את ההשפעות והמעגלים שמסביב. זה יפה איך פרט מעולמך מתחבר ומקבל משמעות אצל אחרות, ואיך זה מעלה אצלן פתאום זכרונות ומחשבות. אנחנו רשת אסוציאציות קולקטיבית... טוב, שיהיה שבת שלום, ומנוחה, וכיף, ורגוע, ונעים, ולא חם מדי, ומיוחד, ושקט, וממלא, אבל גם תחשבי עלינו מלא, ותאהבי אותנו, ותדאגי לנו, ותרצי לאמץ אותנו, ותקעקעי את שמותינו על הגב, ובקיצור, שבת רגילה... ד. נכון מסתורי?

הי דורותי, מאחלת גם לך שבת טובה ומהנה ובעיקר - שקטה (מבפנים). בגשם או בשרב – טל יש בכל בוקר .. ענבל