"אין יותר סיבות טובות..."

הי ענבל, אני מנסה כבר יומיים לכתוב משהו אבל זה לא מצליח. משהו התפרק לי. לא בטוחה בדיוק מה אבל אני בוכה די הרבה ובמקביל לא ממש מרגישה שמה שקורה זה החיים שלי. אני מנסה לנער שם משהו ולומר "תתעוררי- זה החיים שלך! לא יכול להיות שאת לא יודעת מה לעשות! לא יכול להיות שלא מספיק משנה לך! תתעוררי!!" זה קצת מעורר לכתוב את זה כך, עם סימני קריאה, את יודעת?... המטפלת מחזיקה אותי מאוד חזק, אני מקוה שהיא יודעת את זה ושזה לא יוצא לה בפוקס. ליפפתי אותה סביבי, קרוב-קרוב, כמו תחבושת על מפרק נקוע. ש?כ?ב?ה ועוד שכבה, עוד ליפוף ועוד ליפוף.. יש בזה משהו מנחם ומרגיע. יש איזו תחבושת חמימה שיודעת מה קורה לי בפנים, מחממת, רגישה לדופק שלי, מחזיקה. חזקה. ובכל זאת.. משהו קרה ואני מרגישה כאילו העיפו לי סטירה שהזיזה קצת את הלסת ועכשיו הפה נסגר קצת מוזר, השיניים לא יושבות טוב אחת על השניה והכל קצת נפוח.. האמת שבעיקר העיניים נפוחות, כי מכל שטות אני בוכה. (לפעמים נדמה לי שזה נורא מגעיל לכתוב שאתה בוכה.. כאילו לדמיין דמעות של מישהו אחר, זר, מטפטפות לו על הפנים, יש בזה משהו שמגעיל אותי בשמך. נגעלתי בשבילך, אם זה בסדר..). קשה לי להסביר מה קרה.. זה יותר מדיי פרטים. ובכל זאת, .. גיליתי אתמול שלמרות שחשבתי אחרת, אאלץ לכתוב עבודת תיזה חדשה (כתבתי כבר אחת פעם). אני לא מצליחה להבין או לשים את האצבע על מה שובר אותי כל כך, אבל זה שובר אותי לגמרי. אני לא יודעת מה לעשות ורק מרגישה יאוש גדול. אני מרגישה חסרת סיכוי.. למה תמיד כל כך קשה לי לדעת מה אני רוצה? עם האיך כבר אסתדר, אבל ה"למה".. למה אין למה? כל דבר מעניין מאוד ובמקביל לא מעניין בכלל. כאילו העניין הוא רק בפיצוח, בהרכבה, בשליטה באוצר המילים ואחר כך- דועך ונגמר העניין. הזמן שלי אוזל... היד שלה שקועה בי עד המרפק (שלה).. אני כל כך מקוה שתצליח למצוא בי איזו נקודה פנימית, או עוגן שיהיה מוכן להטלה. אני מסתחררת כל כך בקלות.. השיר הזה מתנגן לי בראש כל היום, לא בטוחה שאני יודעת למה.. משהו בו מאוד נוגע בי, אז אצרף.. http://www.youtube.com/watch?v=zAGuySljN5M שישי נעים, וסליחה,.. (לא יודעת..) לילך

הי לילך, יודעת מה קרה לי עכשיו? כתבתי לך הודעה על זה שלכתוב תיזה מחדש זה אחד הדברים הכי מבאסים, מרפי ידיים ומייאשים שיכולים להיות, ושזו חתיכת שבירת לסת, ושבכי זו תגובה ממש מותאמת למצב.. ואז נפל לי האינטרנט והייתי צריכה לכתוב את ההודעה הזו מחדש! נו, ראית פעם הזדהות השלכתית וירטואלית כזו ?.. :-) ענבל