בטלטלה

כתבת לש. ב"דחוף מאד" תשובה-ואצלי זה ממש הפוך. המטפלת אמרה לי לאחר כמעט שנה של טיפול, שמטרתי בטיפול לא תושג, ולא יכולה לעזור לי. (דבר שדיברנו מהרגע הראשון, איפה היתה עד היום?) והיא הבינה עד כמה זה קריטי לי, ואמרה דברים כמו בסוף... או שיקרו שאני יעזוב (עם תחושה ברורה שהסתים) אבל לקינוח אמרה שבכל זאת למרות הכל כדאי שאבוא בשבוע הבא. לי אין שום הגיון לבוא עם המטרה לא תושג. ואין לי באזור משהי אחרת.אבל אני מרגישה רצון לבוא. ואני מרגישה בדיוק מה שכתבת לש.- שזו באמת שאלה למה אני רוצה להישאר שם, כשאני סופגת יחס כה מכאיב מצידה כלפי. האם כל רגש עדיף מאין רגש? האם כל יחד עדיף מהלבד? והעיצה ללכת לטיפול.כי יש דרך להרגיש בה טוב, לקבל יחס הוגן ואוהב. יש לך חיים שלמים לחיות, חבל שיעברו בייסורים.. ואני מרגישה אצלה ממש לא טוב, ולא מקבלת יחס אוהב. ובטיפול בשם התהליך אני עוברת יסורים. מה עושים בקונפליקט שרק עכשיו לאחר שנה נזכרה שלא יכולה לעזור לי במטרתי. (היא הכינה לי מטרות משלה) ואני לא אוהבת ולא מרגישה טוב מהפגישות. אבל רגש עז קורא לי ללכת. ולכן אני בטלטלה קרועה. זה תלות? רגש ללא שכל? איך רוצים רגש, גם אם חשים ברע כלפיו?

הי טלי, אכן זה נשמע בלבול מאד גדול. לא ברור מה את רוצה או מבקשת או מצפה מהטיפול. נשמע שגם לא ברור לך מה המטפלת חושבת ואפילו לא ברור לך אם היא רוצה להמשיך לטפל בך או לא. צריך לעשות רגע סטופ לכל סערת הרגשות ולבצע שיחת תיאום ציפיות ברורה ואפילו קונקרטית. שהיא תציג איך היא רואה את הבעיה ואת הפתרון, את תציגי את הבעיה ומה שאת מצפה לקבל מהטיפול, ותבדקו האם זה אפשרי להשגה בעבודה משותפת. בברכה, ענבל

כתבת- לא ברור מה את רוצה או מבקשת או מצפה מהטיפול. אני יודעת בדיוק מה.יש לי מטרה מוגדרת. כתבת- נשמע שגם לא ברור לך מה המטפלת חושבת היא אמרה לי את דעתה הברורה. לא למטרתי כן למטרותיה. כתבת- ואפילו לא ברור לך אם היא רוצה להמשיך לטפל בך או לא. הבנתי מהמטפלת שהיא לא רוצה לטפל במטרתי, רק במטרתה. תאום צפיות היה. הבהרהנו אחת לשניה מה אנו רוצות הבעיה שלי היא הספק שלי, כפי שכתבתי: לא טוב לי בתחושה אצלה. אבל הרגש שלי מאד רוצה להמשיך לבוא.(תלות?) וזה מוזר, כמו כתבת לש.! ביחד רע עדיף על לבד? לטפל במטרתי היא לא מוכנה. רק במה שנראה לה. איך מתירים את הפלונטר?