ענבל חזרת?

את חסרה כאן... מקווה שנהנית וצברת כוחות... אני במצב שברירי...

הי יפעת אכן נסעתי, נהניתי, אגרתי ושבתי. מדוע שברירי לך? תרצי לשתף? ענבל

אני רוצה להתאבד. אני שונאת את עצמי. אני בשפל המדרגה. אין לי טעם לחיות. הכאב הוא עצום. נחמד שחזרת...

או שגם הפעם לא וכל פעם קצת פחות...? ולמי בעצם איכפת מנפש מיוסרת שהיא רק גוש בשר בין אלפי גושים אחרים. למי יש כוח? איפה ישנה אהבה? על מה מבוססת אהבה שכזו? גם התשובות תהיינה לקוניות, חפוזות, שטחיות, מתרחקות, אמצעיות... השמחות אצל אחרים, חלקי מלא בדאבון הלב ובצער...האבל הזה שמתפשט בגוף ובוכה על עצמי, על מה שאין. את מי איבדתי ביום היוולדי? הקריעה הזו אל תוך המציאות ושנים מעטות של חסד. ועצב והשפלה ושפלות ונמיכות קומה, ותבוסתנות ועצבות... החידלון שמבקש למחוק את כל מה שיש בו צורך. החידלון שבו אין עוד בקשה להישרד.