שוב מתלבטת לגבי סיום

שלום ענבל, מאז הפגישה בשבוע שעבר אני שבורה לגמרי, אני פשוט שבר כלי אני בהתקף חרדה מתמשך בשבת מצאתי את עצמי מסתגרת במקלחת כדי שאף אחד לא יפריע לי. עכשיו אני בעבודה ואני לא יודעת איך אני מתפקדת. (ננעלתי לחצי שעיה בשירותים בעבודה ולא הצלחתי להפסיק לבכות). מרגישה שאני לא לא רוצה להמשיך את הטיפול זה עושה לי יותר רע, משהו שם לא טוב לי ההתמכרות הזאת מפריעה לי לחיים. תמיד לא הייתי צריכה אף אחד ויכולה להסתדר לבד (הגדרה שלה- ילדה הורית) ועכשיו היא הביאה אותי יותר נכון הגענו יחד למצב שאני צריכה וצריכה והרבה ותמיד וזה מעורר כ"כ הרבה חרדה וזה אוטומטית מתקשר אליה, אבל היא לא יכולה לענות על זה כי אנחנו לא יכולות להפגש כל יום וגם לא פעמיים בשבוע (אני לא יכולה להסתדר עם זה כלכלית) והמפגשים רק מעוררים יותר ויותר תסכול ואני כבר לא עומדת בזה יותר. עדיף לי בלי וזהו! כל מפגש מגרה את הצרך הזה שלא נענה לא מספיק בכל אופן. ואני כל הזמן מתעסקת בזה, הייתי צריכה לקחת קסאנאגיס כדי להצליח ללקרוא את מייל תגובה שהיא כתבה לי (ואני בדרך כלל לא משתמשת בתרופות). ישבתי מולו ולא הצלחתי לפתוח אותו הייתי בסטרס אדיר. אני לא יכולה להמשיך פשוט לא יכולה אני רוצה להפסיק את הטיפול אולי להתחיל טיפול תרופתי שיעזור לעבור את התקופה הזאת ולתת לדברים לדעוך קצת כי אני כל הזמן על האדג' וזה כבר מעייף ממש מעייף ולא משאיר מספיק מקום לחיים האמיתיים. קראתי את הודעתך למטה לגבי טיפול טוב ואני לא מצליחה להחליט אם באמת עדיף לי להפסיק או שאני צריכה עוד קצת סבלנות וללמוד יותר לשאת תסכול בחיים ובקשר הטיפולי. אני חייבת לציין שהרבה מאד דברים למדתי ויישמתי ואני רואה את הפירות כמעט בכל תחום בחיים (כשאני לא בתוך העננה השחורה הזאת) והקשר ביננו מצויין אני יכולה לשתף אותה כמעט בכל דבר ובכל תחום. מה דעתך?

הי אביגיל, אם זה רק משבר - וכבר היו כאלה ויצאתם מהם - צריך לחכות שגם הוא יעובד ויחלוף. כך בדיוק לומדים להכיל ולשאת תסכול, אבל צריך בשביל זה זיכרון לטווח ארוך. בברכה,ענבל