בעיה נפשית

שלום שמי אורטל ,בת 18 , מאיזור המרכז . הנני סובלת מזה שנים מבעיית חוסר ביטחון נפשי המתבטאת באי יציאה מהרחוב מהבית ולכל ענין ציבורי אחר . בנוסף לכך אני גם ביישנית שמתביישת אפילו מהקרובים שלי כגון סבא וסבתא דודים מורות וחברות ואנשים זרים מהרחוב . אני חושבת שהבעיה זו נובעת מחוסר עצמאות מגיל צעיר (בנוסף לביישנות שלי)וגם כי אין לי חברה אז התקשורת והתנהלות עם הסביבה קצת לקויה . אני בת יחידה להורים מקסימים שאותם לא חסר לי והם נותנים הרבה אהבה ושומרים עליי (בייחוד אמא שלי שעטפה אותי משנולדתי בצמר גפן ) הם מפחדים עליי והם לא מרשים לי ללכת לבד עד היום שאני כבר בת 18 שאפילו לקחת קו באוטובוס אני אף פעם לא הייתי לבד .ולדעתי זוהי אחת הסיבות שאני בעלת חוסר ביטחון תקשורתי עם הסביבה . כשאני הולכת ברחוב אני מוכנסת בעצמי , לא זקופה , בקושי דורכת על הבלטה ( אם תיראי אותי איך אני הולכת וכבר העירו לי על זה כמה פעמים ,את תחשבי שיש לי איזה פאק בראש , שאני קצת מסובבת ) למרות שאם היה לי פאק לא הייתי חשה בבעייתי . אני מתביישת לדבר עם אנשים וכשהם פונים אליי אני מאבדת את הראש כאילו מעין מרחפת ולא שמה לב לסביבה . מה עושים ? אני כבר גדלתי ואני צריכה כבר לעבוד בעבודה . איך הסתדר ? איך אפנה לאנשים ? איך אלמד לפתוח את הפה אם משהוא תוקף אותי ? הדבר הזה הרס אותי גם בלימודים אני לא מצליחה ליתרכז מפני שאני עם חברות ומורות וזו סביבה אחרת לא כמו המשפחה שלי . סליחה על האריכות אבל הוצאתי את כל מה שהיה בלב. אבקש את עזרתיך , תודה ושיהיה לך יום טוב .

הי אורטל, לא רק חוסר בטחון נפשי את מתארת, אלא גם חרדה. נשמע שיחד עם האהבה קיבלת מהורייך גם חרדות ופחדים וחוויה שהעולם הוא מסוכן. טיפול נפשי מסייע לחזק אמון ובטחון - בעצמך ובעולם. בברכה, ענבל