האם התופעה מוכרת?

שלום ד"ר רובינשטיין, ראשית, ברצוני לברך אותך על העבודה הנפלאה שאתה עושה בתבונה וביסודיות. אני עצמי לומדת מקצוע טיפולי וכתבותיך משמשות חומר לימודי לכל דבר במסגרת בה אני לומדת. שנית, בעיה ששמתי לב אליה:לאורך כל חיי, או לפחות מאז שאני זוכרת את עצמי, כשאני מתייחסת אל אנשים יפה לא חולף זמן רב והם מתייחסים אליי כמובנת מאליי, נעשים תובעניים, דורשים עוד ועוד ולעיתים נעשים אף תוקפניים כלפיי. לפעמים, כשמגיעים מים עד נפש, אני מתרחקת ולעיתים רחוקות יותר, מתעמתת איתם על כך, ואז הם "חוזרים בתשובה" לזמן מה. כשאני מפגינה קרירות ומתחמקת בטענה שאין לי זמן, פתאום הם מחפשים את קרבתי. שאלתי היא האם התופעה מוכרת? מה ההסבר לה? אציין שנמצאתי בטיפול שנים רבות, אם כי כרגע לא, ולא קיבלתי מענה על כך בטיפול (שבמסגרת הוויכוח הסוער המתנהל כאן ואתה מנחה אותו בטוב-טעם ובתבונה רבה, לדעתי - חשוב לי לציין שהטיפול עזר בתחומים אחרים). לכן, אודה לך אם תחווה את דעתך מבלי להפנות אותי לטיפול שייתכן שאחזור אליו ללא שום קשר. תודה מראש חזק ואמץ, פראיירית

שלום לך, ראשית, אני מסרב לפנות אלייך בכינוי שבחרת, משום שפראייריות היא עמדה פנימית. אני מאמין שאדם שרוצה להגיש עזרה בלי לקבל על כך תגמול אינו פראייר ואילו פראייר הוא אדם שמגיש עזרה במטרה לקבל תמורה וכשהוא אינו מקבל אותה הוא מרגיש מקופח, כך שתחושת הפראייריות הוא עניין של עמדה פנימית של קיפוח וניצול. שנית, אשר לשאלתך - לא היית יכולה לנסח את הדברים טוב יותר. התופעה אכן מוכרת מאוד. לא לחינם נוצר המושג של "קשה להשגה" או hard to get. אנו חיים בחברה הישגית בה כולנו מחונכים להעריך את מה שבא לנו במאמצים קשים וכתופעת לוואי, להמעיט בערכם של דברים טובים ככל שיהיו שאנו משיגים בקלות יחסית. אני בהחלט לא בעד פיתוח עמדה של "קשה להשגה" כלפי כל העולם באופן גורף, כי זה בא ממקום של קיפוח ו"נקמה" על קיפוח זה, אך אני בהחלט חושב שאם בדיעבד את רואה שאנשים לוקחים אותך כמובנת מאלייך, כדאי לשאול את עצמך מה הייתה המוטיבציה שלך במתן העזרה ועד כמה הדבר נעשה כדי למצוא חן ולרכוש באהדת הזולת. כמו תמיד, המהות קשורה כאן בכמות והייתי ממליץ לך לבדוק עם עצמך את נושא הגבולות ולנסות לווסת (לאו דווקא להתרחק ולהיות קרירה) את מתן העזרה שלך. במצב שאת מתארת של נתינה "ללא גבול" ואח"כ התרחקות, את עלולה ליצור עוינות אצל חברייך, כי הם לא יודעים למה לצפות ולכן רצוי לווסת את הנתינה מראש. מומלץ גם לנסות לבקש עזרה מדי פעם כדי "לאבחן" את מידת ההדדיות בקשר לא מתוך עמדת התחשבנות, אלא כדי לווסת את הנתינה שלך. ומעל לכל, לבדוק את עצמך עד כמה הנתינה שלך נובעת מתוך צרכיו של הזולת או מתוך צורך שלך לשאת חן בעיניו ולהבדיל בין שני המצבים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין