תסכול

מתסכל אותי שאני כל כך מוצפת, שופכת כאן עוד ועוד, יודעת שלא אקבל תשובה היום ויודעת שהתגובה של מחר לא תרגיע...מה יש להגיד? אני יודעת שזה ביני לבינה...אבח ביני לבינה יש עוד חג נהדר לתפארת מדינת ישראל...אני שוקלת לכתוב גם בפורום הסמוך, רק כדי לשפוך בעוד מקום, ושם אקבל תשובה בלילה, אבל היא תרגיש לי כל כך סתמית שזה לא שווה את זה...פתאום עלה לי הרעיון של טלפון לחברה...זה מצחיק איך דווקא במצבים באלו זה אפילו לא עולה כאופציה ואת כל השיחות אני מסננת. אבל אין לי כוח, את זה נדחה למחר. אני כבר שבוע מסממת את עצמי בכדורים, ואפילו בשעות הערות הקצרות זה כל כך קשה. אין לי כוחות נפשיים להתמודד עם פרידה (גם אם היא עוד 8 חודשים, זה יהיה כל הזמן על השולחן). אני לא זוכרת מה כתבתי קודם, אז מצטערת אם חזרתי על עצמי... מן הסתם אם את מרגישה שאני כותבת יותר מדי, אין לי בעיה שרק הודעה אחת תועלה. אני מוצפת אבל לא רוצה להציף. מה קורה עם הפורום בחול המועד סוכות? אני מתה מבפנים. דורותי

כנ"ל, ואם זה בסדר, בחרתי שהאמצעית תקבל את התשובה.

דורותי בדרך כלל כשאני קוראת את ההודעות שלך זה מרגיש לי כמו נסיעה מהירה. לפעמים זה נחווה נסיעה מהירה וטובה עם חלון פתוח ורדיו דולק. לפעמים מהירה ולחוצה. עכשיו זה נראה מהירה ,מאוד,כבר לא חוקי. כמעט כבר אין שליטה אי אפשר להוריד מהירות. ואולי מצד שני עכשיו זה קצת נחווה לי כמו נסיעה בגשם שוטף,ברד ,ערפל אין ראות ואין שוליים... אז אני רוצה להציע חניה בתחנת דלק,מנטה ,אלונית , שבי לך לרגע. ת-נ-ש-מי תקני שתיה קרה . אל תחשבי על מה שהיה ומה שיהיה.בעתיד. תהיי שם עם עצמך עם החרדה והכאב .ותחווי את זה עד תום. תהיי .עם זה. 8 חודשים זה הרבה זמן. את מנסה לדחוס לעכשיו לרגע אחד את כל הזמן הזה... 9 חודשים זה הריון +ילד... זה כואב .מאוד.זה חוויה של נטישה . אני נורא מזדהה איתך. זה כמעט בלתי נתפס. אבל שום דבר.את שומעת? שום דבר לא הולך לאיבוד.גם אם פיזית היא לא תהיה שם בתוכך זה חי .פועם.יש לו חיים משל עצמו.זה חלחל וזה שם. ואת תראי דברים עוד יסתדרו. סליחה אם האופטימיות מעצבנת עכשיו. פשוט רציתי להעניק לך קורטוב מזה... אני רוצה להקדיש לך את השיר של שרית חדד "שמע ישראל" תקישי ביוטיוב.אולי זה ידבר אליך. עם הרבה מרווחים ונשימות עמוקות אדוה

דבר ראשון, ממש כיף ונעים לקבל תגובות מחזקות ומעודדות, אז תודה על כך. חשבתי שאת דתייה כי את מזכירה הרבה את ה' וגם השירים שאת מקדישה בדרך כלל יש להם קשר לאמונה, וברקע מתנגן השיר שמע ישראל...עכשיו אני לבד...ואין לאן לברוח... זה מצחיק שאת משווה את ההודעות שלי לנסיעה מהירה, כי זו עוד אחת מצורות ההרס העצמי האהובות עליי...רק אתמול ברגע של עצב וכעס האצתי וממש פינטזתי על להתנגש במשהו ולגמור עם זה (ושאף אחד לא יכתוב לי שאני מסכנת אחרים! כי זה מה שהמטפלת אמרה וזה כל כך עיצבן). יש כבישים שאני נמנעת מהם כי אני מפחדת מהאימפולסיביות של עצמי והם כל כך מפתים...לעוף לאיזה תהום ירוקה בשקיעה האדומה...אני נזכרת בבוני וקלייד... ולגבי זה שהיא נוטשת אותי, בראש אני יודעת, גם דיברנו על זה שאוכל לבוא אליה לטיפול פרטי אחרי תקופה מסוימת, אבל כל פעם שאני חושבת על זה, כאילו המילה הראשונה במחשבה עוד לא נגמרה וכבר הגוף מוצף והדמעות יורדות. בא לי לזרוק אותה בעצמי, לחתוך... אפרופו פיצולים אני מרגישה כאילו או שהקשר הזה הוא כל עולמי או שהוא כלום, הוא לא שווה כלום ואני לא צריכה אותו. אבל היום אני כבר במצב שאני יודעת שיהיה בסדר, אני לא טובעת, אני צוללת וזוכרת שצריך לחזור למעלה לקחת אוויר. מעניין שדווקא עכשיו המוצפות שלי נראית לך כל כך נוראית, אני חושבת שהייתי בתקופות הרבה יותר גרועות...ראי ערך "יעל". נו, אז את דתייה? זה ממש משמח אותי להרגיש שאצלך יותר רגוע, זה גם מאפשר לך להיות אופטימית ולעודד, כל יום שונה מקודמו...אני רוצה את היציבות שלי בחזרה... לילה טוב דורותי

הי דורתי אני קצת לחוצה בזמן(חייבת לקחת את המלך הקטן מהגן)אבל מרגישה שחייבת לכתוב לך.אני רואה את המוצפות ואין לי כל כך איך לעזור, אבל אם הערב תרגישי ככה שוב את מוזמנת לכתוב ואני מבטיחה לבדוק מייל לפני שאני הולכת לישון,לא בטוח שזה יעזור במשהו,גם לי היה היום יום זוועה,אבל זה אולי יעזור קצת לא להרגיש לבד.  ואני עוד חייבת לך תשובה מלפני כמה ימים. המשך הטיפול התאפשר אחרי תקופת צינון של שנה,אבל אפשר גם פחות,כמובן שתלוי במטפלת. ואני גם לא חושבת שעמימות זה דבר טוב,לא בקשר לשירים וגם לא בטיפול,זה נכתב קצת בציניות,גם לי מתפלק לפעמים למרות שאני מאוד משתדלת. ואני יודעת שאת לא מחבבת חיבוקים אמיתיים ,אבל חיבוק וירטואלי מותר לשלוח? בכל מקרה מקווה שהיום קצת יותר טוב ביי בנתיים דנה

תודה על התגובה, כמו שכתבתי לאדווה, זה עושה ממש טוב... את צריכה להזכיר לי מה שאלתי לגבי עמימות? ואפילו חיבוק וירטואלי קשה לי לקבל...לא יודעת למה זה מפחיד אותי...מעניין אם יש מילה לפחד מחיבוקים? חיבוקופוביה? אבל זה רק עם מבוגרים, ילדים אני מאוד אוהבת לחבק... בכל אופן, אני כבר לא זוכרת אם היום או אתמול כתבתי את כל ההודעות ואין לי כוח לבדוק, אבל אתמול זכור לי שנרדמתי מוקדם והיום עבדתי כל אחר הצהריים, אז יותר טוב. עם כל הקושי בלעבוד זה ממש עוזר לי להתנתק... מחר יש עוד יום "תפקודי" ואז נראה לי בסוכות יהיה לא פשוט...נעבור את זה יום יום... לילה טוב, מקווה שברגע שהמלך חזר היום נהיה יותר נחמד... אבל מה היה שונה בטיפול עצמו בין הציבורי לפרטי? לילה טוב דורותי

הי דורותי אענה לך כאן על הודעותייך במצטבר. אין ספק שהמוצפות והתסכול מורגשים, וגם באים כאן לידי ביטוי אדום על גבי פורום. שאלתך נכונה ובמקומה – מדוע לא לפנות לחברה? בכלל, מדוע לא לפנות למציאות בחוץ, לחלקים הבריאים שלך ולטפח אותם? יש משהו , אני מרגישה, שנשאב למקום הילדי והתלותי – גם שם וגם כאן – כמעט מתמכר (אפרופו השימוש התכוף בכדורים..) אני מציעה לך, דורותי, להתחבר יותר לחלקים החזקים שלך, לנסות לשלב אותם גם ברגעי המצוקה והרגרסיה ולהפסיק לפצל בין שני המצבים הללו. זה לא באמת או – או, את יודעת. שניהם זו את. בברכה,ענבל

מי המפצלת הכי טובה בעיר???