ענבל,

מה יהיה? מתי כל הסבל ייגמר? למה הכל חייב להיות מסובך ומורכב וקשה וכואב. למה אני לא יכולה להיות רגילה ולנהל קשר איתה בצורה נורמאלית? למה אני חייבת לקחת הכל למקומות קיצוניים של דחייה ונטישה? די כבר! צריך להתבגר...אני מרגישה מזה דפוקה. כל מי שסביבי לא יודע, אבל אני ממש דפוקה, פגועה...וזה רק בקשר איתה. לא סתם חושבים שאני נורמאלית, עם אחרים אני באמת נורמאלית ואפילו בן אדם אהוב ומוערך. איך זה הגיוני פער כזה? היא תצליח לתקן אותי?

אני יודעת שלא תעני לי על כולן אז אני מוודאת שלא אשאר לגמרי לבד בעולם, כלומר, אדומה.