צורך

ענבל מתנצלת שכותבת יותר מידי. מקווה שלא מכבידה מידי. אני מרגישה צורך לקבל חיבוק ,מגע. שזה יכול נורא להחזיק אותי. ואני הייתי פעם בטיפול קנזיולוגי שבו המטפלת הייתה מחבקת בסוף הטיפול וזה היה נורא מחזיק. הייתי נפגשת איתה פעם בשבוע וזה היה ממש בסדר. ולא שלוש פעמים(!) כמו עכשיו . בטיפול הדינמי. עזבתי כי רציתי טיפול דינמי ואני מרגישה שהוא מתאים לי בהרבה מאוד מובנים יותר מאשר הטיפול הקודם. עדיין מרגישה צורך נורא חזק שעולה שוב ושוב בטיפול .לחיבוק ,למגע. חשבתי אולי עדיף לעזוב את המטפל ולעבור למטפלת שתוכל כן לתת לי את הצורך הזה שהוא נורא בסיסי לי. חבל כי אני מרגישה שעברנו כברת דרך ביחד. ושיש לו לאן להוביל אותי. אני כן מרוצה שם .בדרך כלל .מהרבה בחינות. קשה לי עם זה שאני יודעת שזה לא יוכל להתממש . ואני אומרת אולי זאת רק פנטזיה? וכבר יודע עלי כל כך הרבה .לא בא לי להתחיל הכל מההתחלה. אני כמובן רוצה לבוא ולעבד מה שקרה בפגישה הקודמת. ואני עוד רוצה לחשוב על זה ממש ממש בכובד ראש שלא לקחת החלטה פזיזה. מה את אומרת ?נפגשת בעבר במישהי\ו עם מקרה דומה? הטיפול מלמד אותי להקשיב לעצמי ויש קול נורא חזק בעניין הזה. תודה .שוב .וסליחה אדוה

שלום אדוה, אני חושבת על החיבוקים הוירטואליים שאתן שולחות כאן זו לזו וכמה לפעמים המילים, ההבנה , מחבקות. אני מקווה שלא תוותרי על ההחזקה הנכונה, הרגישה והשומרת שיש לך עכשיו בטיפול שלך לטובת חיבוק ממשי שאין לדעת איזה טיפול יתקיים בצידו. ה'אין' הרגעי הזה או המשהו החסר, - את תיפגשי איתו בכל מקום, בכל טיפול - גם כזה שמסכים לחבק. להכיל את החסר או את החלקיות, זו מטרה טיפולית . בברכה, ענבל

הי אדווה, יש לי צורך לשאול אותך כמה שאלות, מקווה שזה בסדר. דבר ראשון מה זה טיפול קנזולוגי? האם בכוונה בחרת מטפל גבר? האם את מרגישה שבטיפול הנוכחי הצורך לחיבוק קשור לזה שהוא גבר? למה את מרגישה שאת רוצה חיבוק? כדי להרגיש אהבה בצורה פיזית? אולי כי את מרגישה שאת רוצה לתת גם לו משהו, הכרת תודה? למה את חושבת שזה יכול להחזיק אותך? אני מעלה השערה- כי אולי אז האהבה שבקשר היא יותר ממילולית, כלומר, היא יותר חזקה ואמיתית, ואולי גם קצת מנותקת מההקשר הטיפולי הקר והמנוכר (יושבים אחד מול השני ומשלמים בסוף)? גם לי היתה תקופה של צורך חזק בחיבוק, ודרך אגב אני חושבת שגם בטיפול דינאמי, אם זו מטפלת ומדובר על משהו חד פעמי או טקסי וקבוע זה פחות בעייתי מאשר כשמדובר על מטפל. אני הרגשתי שאני רוצה לחבק אותה כדי להגיד לה תודה, כאילו לתודה שבמילים אין מספיק כוח ומשמעות ועצם ההבנה הזאת קצת הורידה את הצורך שלי בחיבוק. ואצלי גם אין ספק שהוא קיים בגלל הצורך לשבור קצת את הסטינג הטיפולי...נתחיל בחיבוק, ואולי בסוף היא תאמץ אותי...על עניין האימוץ כבר דיברנו- היא לא מוכנה...:) מקווה שתרגישי יותר טוב, זו תקופה קשה כל החגים האלו... דורותי

דורותי טוב שחזרת לשם הזה ,המוכר והטוב. חשבתי על השאלות שלך והתלבטתי מה לענות וכמה. לכן קצת השתהיתי כמו שראית. לא מזמן פתחתי את הצום. היה כל כך טוב ביום כיפור ומרומם כזה. הידיעה הזאת שאני לא נשלטת כולי ע"י האוכל,שיש בי גם חלק אחר רוחני כזה היא נפלאה בעיני. וגם חשבון נפש להתחלה טובה וסלחנית יותר כלפי עצמי ואחרים. בואי ננסה לענות... טיפול קינז-יו-לוגי שימי לב עם יו באמצע כמו יו=יו . הוא טיפול עתיק שמגיע מהמזרח הרחוק.הוא עובד לפי הצקרות [בצ כמו ציזבט] .האמונה של השיטה היא שהכל נרשם בגוף וכל קושי שקיים היום הוא כתוצאה מחוויה טראומטית מוקדמת.ונותנים אמון מלא בגוף שהוא המקור לריפוי.זאת שיטת טיפול שמשלבת מגע . עובדים לפי השריר ביד ,והמטפל מחזיק למטופל ביד ומבקש מהגוף "תן לי כן ,תן לי לא" מעניין וקצת קשה להסברה.. בתחילת כל טיפול מדברים על קושי מסוים ומנסחים מטרה . ואז המטפל בודק עם השריר ביד באיזה גיל היתה הטראומה ועובדים לפי זה.וגם משלבים דמיון מודרך עם חוויה מתקנת. לגישה הזאת יש חסרונות רבים;המטפלים לא תמיד מספיק מיומנים שזה מסוכן ,הרגשתי שהטיפול יותר נקודתי ולא משלב אותי כמכלול ואנטגרציה.וגם זה יותר בחוויה ואני רציתי לדבר על הדברים. וזה גם מסוכן כי המטפל לא יודע בדיוק איפה הוא נגע וגם את לא ממש... אבל אני זוכרת את החוויה כמאוד מחזיקה .היתה תלות במטפלת אבל לא נוראית וגם הגבולות לא היו נורא מקובעים. בחרתי מטפל גבר כי הרגשתי שהצד הזה הוא הפגוע אצלי ויש צורך בתיקון משם דווקא. וגם שהייתי מאוד עצורה ואיך שהוא הרגשתי שמטפל יצליח לפתוח אותי.תחושה שהוכחה כנכונה ביותר.בטיפול הזה אני מדברת הרבה הרבה יותר מבטיפולים קודמים.אני מרגישה שהוא מדבר וזה פותח אותי מבפנים...לא משהו שאפשר להגדיר. אני חושבת שהתשובה לשאלה אם החיבוק קשור לזה שהוא גבר זה כן ולא. כן -כי עברתי פגיעה מינית והוא מגדיר את זה "הדמות המטפלת היא הדמות הפוגעת."ויום אחד הוא הפטיר-אני משתגע איך הכל מבולבל לך.. .אבל זה לא רק וזה מתקשר לשאלתך הבאה. הצורך וההחזקה בחיבוק- הצורך הזה בא לי מהמקום המאוד ראשוני ,מהינקות ממש.הדבר הראשון שתינוק חווה זה מגע .ואצלי הפגיעה היא ממש ראשונית. ממש אחרי שהתחליתי את הטיפול חלמתי שהוא מטפל בי בטיפת חלב . וזה היה ממש מעניין...אני מרגישה שאני צריכה את החיבוק הזה לפני שאני יוצאת משם.כמו צידה לדרך.משהו מוחשי קונקרטי שיחזיק אותי גם מחוץ לטיפול.מין מקום ליפול לתוכו.וגם הוכחה לכך שהוא אוהב אותי.ובפעם האחרונה הוא ניסה להגיד-את רוצה חיבוק כי את בעצם שואלת אם אני אוהב אותך?.... וכן יכול להיות שאני רוצה להוריד אותו מכסא המטפלים לכיסא של...ולהוציא אותו מהקונצזוס של הטיפול.לאמץ?לא יודעת אם עד לשם הגעתי... ולא נראה לי שזה מהמקום של להגיד תודה.אני משלמת הרבה כסף אני מרגישה שזה סוג של להודות. אני רוצה לשתף אותך במשהו.הוא שאל אותי כמה פעמים מה יכול להיות תחליף לחיבוק. סתם ,עלה לי רעיון שאולי אם הוא יכתוב לי אפילו בתגובה למשהו שאני כותבת זה יכול להחליף את החיבוק.העניין הוא שהוא לא עובד עם מיילים.ובאסמסים הוא עונה בקצרה -ניפגש ביום ראשון,יהיה לנו זמן לעבד הכל במרחב הטיפולי וכדומה.חוץ מפעם אחת שהייתי לפני ארוע משמעותי ואז הוא כתב ממש קצת יותר מבפנים. אבל איך נעשה את זה בלי מייל ,יש לך רעיון?או למישהו אחר? נראה לי שכתבתי לך ואירגנתי אותי. גמר טוב. בשורות טובות. אדוה.כמעט חתמתי בשמי...

היי אדוה, נורא התחברתי למה שכתבת על הצורך בחיבוק הפיזי. אני בטיפול אצל מטפלת, וגם אצלי זה עולה נורא חזק (במיוחד בתקופה האחרונה). נורא קשה להיות במקום בו יש צורך (כמעט) קיומי, והוא לא נענה. אבל מצד שני, אני גם מאוד מתחברת למה שענבל כתבה לך - אל תוותרי על ההחזקה והטיפול הטוב שיש לך עכשיו. אני אספר לך בסוד, שהמטפלת שלי חיבקה אותי בעבר. פעמיים. ועם כל כמה שזה היה מיוחד ומדהים ואני זוכרת איך הרגשתי, זה לא מונע מההזדדקקות הזו להמשיך ולהיות שם ולתסכל אותי כי אנחנו רק מדברות על זה והיא מסכימה כרגע לחבק שוב. נראה לי שמה שאני מנסה להגיד זה שאם את מרגישה שם טוב, וזה רק עניין החיבוק שאין, אז את במקום טוב ואל תוותרי עליו. חשוב לי גם להגיד לך שחיבוק מהמטפל/ת זה לא רק מדהים ומיוחד ומרגש, זה גם מעורר סערות נפש אחרות, מפחיד, ומבלבל (לפחות ככה אצלי). וגם, שראיתי מהצד מספיק טיפולים שנהרסים כי המטפל לא שמר מספיק על הגבולות הפיזיים שלו ושל המטופל (אני עוסקת במקצוע טיפולי). נדמה לי שאנחנו צריכות לכאוב את ההעדר של זה בטיפול, כדי שנדע לצאת לעולם החיצון ולהשיג את זה שם. סתם קצת מחשבות... נועם