אוף

עצוב לי מאוד מבפנים. אני מרגישה נטושה, בודדה, חסרת הגנה. ודווקא הייתי בחודש ממש טוב. אני מרגישה כאילו קיבלתי נוק אאוט לפנים...

דורותי לפעמים דווקא ההודעות הקצרות ביותר הן הקולעות ביותר.. כאבך חודר. אם תרצי לשתף מהו הנוק-אאוט.. ? בכל אופן, אני מקווה שתוכלי להרגיש כאן קצת פחות בודדה וקצת יותר מוגנת. איתך, ענבל

הי דורתי באמת באסה להרגיש ככה,ומוזר לי קצת שלא באת לבקר כאן היום. תחושת הנוק אאוט קשורה אולי לאפשרות של סוף טיפול ? כי אצלי זה היה ככה.זה הבאסה עם מקומות ציבוריים,הכל בהקצבה. טוב לפחות עכשיו יש לה קליניקה אז אם באמת תרצי להמשיך וזה לא יתאפשר במסגרת הציבורית אז יש לך לאן לפנות.וכן ברור לי שזה בעייתי.גם אני הייתי בסרט הזה.וזה מעורר המון תכנים.וכמובן תגידי שאין לך כסף לזה,אבל לדעתי זה הכל עניין של סידרי עדיפויות. תחשבי לעצמך למשל כמה כסף את מוציאה בחודש על סיגריות ואלכוהול,ובטח יש עוד כמה דברים כאלה,תמיד יש מאיפה לקצץ.וגם לי מוכרת התחושה שצריך לשפוך הכל מהר כדי להצדיק את הכסף,אבל זה גם משהו שכדאי להתייחס אליו,ובטח הוא רלוונטי גם במקומות אחרים.בקיצור מה שאני מנסה להגיד שזה לא באמת אומר שאת נשארת לבד.ואם זה לא קשור,אז סתם בלבלתי... בכל מקרה אני אני שמחה שלא הרגשת שאני פוגענית והאמת זה משפט שכוון לענבל,כי נראה לי שבפעם הקודמת חוץ ממך היו עוד כמה אנשים שנפגעו וגם הודעות שלי צונזרו אז כנראה היה בהם משהו בעייתי.ואני לא באמת מבינה מה קורה לי עכשיו ,אז מן הסתם אני גם לא יכולה להסביר.כמובן שדיברנו על זה כל הפגישה אתמול וגם הייתה פגישה הרבה יותר מוצלחת .וכמו אז הכוונה לתקופה שהייתה הדרדרות במצב של אמא שלי שהתחברה למשבר מאוד רציני בטיפול,ואז לפני פסח שוב הייתה הדרדרות במצב וחשבתי שאמא שלי הולכת למות (וגם היא חשבה ככה,אז היא כתבה לנו את המכתב)והמטפלת שלי יצאה לחופשה,ושוב הרגשתי ממש רע וניסיתי קצת להעזר כאן ,אבל פה היה הבאלגן של יעל,וההמשך כבר מוכר.עכשיו אני מרגישה אותו דבר.אבל הפעם אני לא משליכה על המטפלת שלי,ומשתדלת מאוד שלא יזרק לכאן בטעות משהו שקשור למקומות אחרים.אני מרגישה מאוד מבולבלת וחסרת ביטחון בכל ניסיון אינטרקציה,והמקום הזה חשוב לי והאנשים שכאן גם ,ואני באמת לא רוצה שבתקופה כזו של בין החגים שגם ככה היא לא פשוטה,שוב יהיו פה גלים חזקים ותתחיל סערה. ותודה על המחמאות,אני לא מרגישה שאני אמא מדהימה,אני מנסה להיות הכי טובה שאפשר.אבל הילד שלי מדהים.באמת רק שיהיה בריא,אין ספק שזה פיצוי הולם על כל החרא שאכלתי הרבה זמן.ואני מרגישה שגם אני כמוך נעה בין שני הקצוות בהקשר של אמא ,נראה לי שרק יוצא לנו להיפגש בדרך ובגלל זה זה נראה כמו אמצע.אבל אולי יום אחד זה יקרה אולי יום אחד אני אמצא איזשהו אמצע בכל מיני מקומות,לא נראה לי ששנה תספיק,אבל אולי כמה כן,הלוואי. ואני שמחה שהשיר הרגיש גם לך מתאים.האזור הזה של השירים הוא ממש חדש לי.וממש לא נעים לי להגיד אבל בפעם הראשונה שהחזקתי ביד ספר שירים רציני זה היה כשלא מצאנו מה לכתוב על המצבה של אמא שלי.כן בן אדם די רדוד.ודי שמחתי שביקשת הבהרות מענבל על השיר שכוון לדורתי,גם אותי הוא לקח לכל מיני מקומות ולא הצלחתי להחליט מה הייתה הכוונה,והרגשתי די מפגרת.אבל אולי בעצם זה כל היופי שאין תשובה אחת נכונה. ואגב הספר שירים שהחזקתי היה של רחל,ומשם גם המשפט שבחרנו: "ברית אמת היא לנו קשר לא נפרד" אז טוב שחזרת לדורתי ,רחל היה גם לי קצת כבד מידי. ואוו איזה מגילה שלפת ממני אז יאללה ביי בנתיים דנה

השיר הזה עלה כאן כמה פעמים, וכל פעם הוא מצמרר אותי מחדש...הוא גם השיר שפתח אותי לעולם השירה, לצערי בגיל 15.. אני מרגישה שאני קצת מנותקת ממה שעובר עלייך, כי אם אני מנסה באמת להתחבר זה ממש מציף אותי... לגבי הבנת שירים אני רוצה לספר לך שהייתי עכשיו בסדנה של כתיבה יוצרת עם אנשים שקוראים וכותבים שירה כבר המון שנים, וכל פעם שהוקרא שיר ועצרתי את הדיון וההתפעלות כי ביקשתי הסבר על חלקים ממנו שלא הבנתי (לי אין בעיה להרגיש מטומטמת), אז גיליתי שאף אחד לא הבין את החלקים האלו! ואין אמירה יותר מעצבנת שזה היופי בשירים שכל אחד יכול להבין מה שהוא רוצה...אפשר לקחת את השיר לאיפה שאני רוצה, אבל הבנה הוא דבר בסיסי שלא תמיד קיים גם בשירים הכי מפורסמים ומוערכים. ובגלל זה אני אוהבת נורא את רחל- היא מובנת. אני מרגישה ממש רע (ומתנצלת) שבזמן שעברת את כל התקופות עם אמא שלך הרגשת שאין לך כאן מקום בגלל הסערות שאני יצרתי...ובעצם לא אני יצרתי אותן, אבל אני הגבתי אליהן... ואנחנו, לא רק שלא הקדשנו כלום על המציבה של אמא שלי, אלא אפילו טעו בתאריך פטירה שלה... אוחר כך בנו קבר במרחק של 10 סנטימטר מהקבר שלה. אפילו במותה היא לא קיבלה מה שמגיע לה...טוב! לעצור! אסור לחשוב על זה! ובטח שהנוק אאוט קשור לסיום הטיפול, לא מדובר על בקרוב בכלל, על כמעט עוד שנה, ואני זאת שהעלתי כל הזמן את הנושא שאני רוצה שלטיפול יהיה סוף ושאני לא רוצה להיות מכורה לטיפול ותלותית גם אחרי 5 שנים...אבל איך שהיא העלתה את זה, כאילו קיבלתי זריקת חרדה ולא הצלחתי להמשיך לתפקד, וככה אני מאז. אבל היום יש לי שיחת טלפון איתה, נקווה שהיא תרגיע. פשוט זה ישר העלה בצורה כל כך עוצמתית תחושה של נטישה. ולגבי הכסף, איך שהוא, ואני די גאה בזה, הצלחתי להיות בשלוש שנים של טיפול בתיכון, וכנראה עוד כמעט שלוש עכשיו, ללמוד שני תארים- מבלי לשלם שקל! אז אני כבר מרגישה שכשאצטרך לשלם זה יהיה בסדר, קיבלתי כל כך הרבה, תורי לתת... לא משנה שגם ככה את כל המשכורת שלי אני מבזבזת על הילדים שאני עובדת איתם... ולגבי אמא מדהימה- אין באמת דבר כזה, תמיד יש מורכבויות, אבל אני בטוחה שאת נותנת המון ושאת מאוד רגישה לבן שלך, שבדיוק נכנס לגילאים הכי מדהימים וכייפים (שנתיים לא?) הבנתי שכעיקרון אסור לעבור מטיפול ציבורי לפרטי אצל אותו מטפל, כי זה לא אתי או משהו כזה...אבל אני לא באמת יודעת, את עשית את זה? ביי בנתיים דורותי