לענבל

אני מרגישה צורך לפתוח עץ חדש, לתפוס מקום...אני לוקחת כדור חדש שעושה לי ממש טעם מר בפה, אני קמה לצחצח או לאכול מתוך שינה, מעניין אם אזכור את זה בבוקר. האמת שהיה לי קשה מצד אחד לגלות על הקליניקה שלה, זה אומר שיש לה עוד מטופלים, דבר שהוא שלילי בבסיסו, והם גם משלמים לה, אז בטוח שם נוצר קשר אחר. בטוח מולם היא מרגישה שהיא הרבה יותר מחויבת אליהם, הם לא סתם נפלו לידיה במערכת הציבורית, הן בחרו אותה. ניסיתי לחשב כמה יעלה לי כדי שאני אהיה המטופלת היחידה שלה, ואין סיכוי. גם כמובן שמעבר לפנטזיות ההזויות שלי, כשאני חושבת על זה לשנייה אפילו, אני לא באמת רוצה להיות המטופלת היחידה שלה, טוב לי כמו שעכשיו (בערך) פשוט נוח לי להכחיש את כל המציאות סביבה. אני מסרבת להכיר בכך שיש לה חיים מחוץ לחדר איתי- זה רע או טוב? כאילו זה מתאים לקשר טיפולי או שצריך לעבוד על זה? מצד שני אני שמחה שהיא פתחה קליניקה, הייתי רוצה שהיא תהיה (עבורי, במובן של היא) שאפתנית ופועלת על מנת לקדם את הקריירה שלה, הייתי רוצה שהיא תצליח ותהיה מפורסמת, גם אני חושבת שמגיע לה. אבל קשה לי לקבל את זה שאני מתחלקת בטוב. אני לא חושבת שזה לא אפשרי, שבהכרח הקשר לא אמיתי אם יש לה מטופלים אחרים שהיא קשורה אליהם. אבל אני רוצה אותה רק לעצמי. אבל כבר ממזמן הבנתי (והנה האינלקטואליזציה מגיעה (שאני חייבת לציין שזה אחלה מנגנון, אני לא מבינה למה קטלת אותו, לעומת הפיצולים והניתוקים...)) שהפנטזיה הזאת שלי היא כמו הפנטזיה האדיפאלית, היא מרגישה הכי אמיתית שיש, אבל ברור לי שאם היא תתממש זה יהיה דבר נורא וחולני. ושוב, למה??? קשה לי עם המורכבות, קשה לי עם תהליכים. אני רוצה לחזור לחיי הפשוטים בהם אם רציתי משהו אז באמת רציתי אותו...אין קשר עם מטפלת יכול להיות דבר מחרפן ביותר! אני מאוד מקווה שלא אגרום למטופליי להרגיש ככה לעולם, למרות שאני יודעת שזה יקרה וזה חשוב ובלה בלה בלה... אפרופו גבולות (או שזה לא קשור)- השבוע שקלתי לתת כסף למטופל שנמצא במשבר נוראי, המדריך שלי בחול, ידעתי שאם אעשה זאת אני די מוחקת את עצמי מהאופציה להתמחות באותו מקום, אבל מעבר לכך שאני יודעת שזה טאבו, אני עדיין חושבת שלפעמים, טיפולית, זה יכול להיות דבר נכון לעשות. אולי עוד 20 שנה, כשאני ושמי יהיו מבוססים ארשה לעצמי. טוב חזרה לישון מענין כמה מזה אזכור בבוקר דורותי נ.ב. אל תשכחי לענות לי על השאלה על החיפוש בגוגל, זה ממש חשוב לי להבין אם זה בסדר או לא, ולא מנקודת מבט טיפולית מכילה שתנסה לבחון מה זה אומר וכו' אלא מנקודת משט אנושית, של קשר (לא סימטרי) בין שני אנשים. לילה טוב דורותי

אוי...סך הכל נראה שהייתי עירנית כשכתבתי את זה... יש מצב למחוק את מה שכתבתי על זה שרציתי לתת כסף למטופל? אני מפחדת שיזהו אותי בגלל זה...

הי דורותי, מה שכתוב ופורסם - כבר כתוב ופורסם. אענה לך למטה לגבי החיפוש בגוגל. בי, ענבל

עם ההודעות הארוכות האלו שלא מתחשבות באף אחד, לא בענבל ולא באחרים. עם ההתפתחות המנטלית המוגבלת שלך, את לא מסוגלת ליישם חשיבה מורכבת ולהבין שיש עוד אנשים חוץ ממך, בעלי אוטונומיה שלא קשורים אליך ולצרכים שלך. את רק יודעת לצטט מאנשים אחרים, מסוכן שאלו הם המטפלים של מחר. זה לא אומר שאלה של היום טובים יותר וזה בהחלט מפחיד רבותיי.

דורותי אני מקוה שזה בסדר לשאול אם לא פשוט אל תעני באחת ההודעות כתבת שקיבלו אותך ללימודים פעם אחרת כתבת שאת הולכת לטפל בילדים שיש לך מדריך ושאת צריכה ללמוד לעבוד על גבולות ועכשיו כתבת ממש שאת מטפלת ממש ממש מתוך סקרנותי האם את לומדת פסיכולוגיה? מה שאת לא עושה ממש ממש בהצלחה! אדוה

כן, אבל הסיבה שאני לא רוצה שזה יהיה נושא לשיחה כאן כי מספר הסטודנטים לפסי' בזמן נתון הוא די קטן ואני מפחדת שיזהו אותי, או את הצד האחר שלי שמן הסתם הם ממש לא מכירים. ואני חושפת כאן המון פרטים ביוגרפיים, כך שלא צריך להיות שרלוק הולמס כדי לעשות את החיבורים הנכונים. אבל תמיד אוכל לומר שאני כאן כדי ללמוד...תצפית משתתפת... דורותי

אולי באמת כדאי שאני אחשוב על התשובה יותר לפני שאת מפרסמת אותה. אני עובדת על לשמור על עצמי, ואולי זה לא ישמור עלי להיחשף ככה... אפשר להמתין עם הפרסום? מצטערת על האימפולסיביות...

כתבתי תשובה אחת ואז ביטלתי אותה (תודה ענבל על הסבלנות), כתבתי תשובה שנייה ארוכה ומפורטת ווירוס תקף לי את המחשב וכיבה אותו... האם העולם מסמן לי משהו? בכל מקרה אנהג כהרגלי ואתעלם מכל הסימנים, ואענה לך, כי אין דבר שאני יותר שונאת מלהישאר סקרנית לגבי משהו...אז כן. גם בקליקה הבורגנית והשמורה הזו הצליחו להסתנן דפוקים כמוני...ואלו שיותר דפוקים ממני נשארים באקדמיה והופכים למרצים (ובהכללה זאת אני רוצה להתנצל בפני השניים הנורמאליים שפגשתי). התלבטתי איך לענות כי אני מאוד מפחדת שיזהו אותי, אני מנסה לטשטש עקבות על ידי שינוי כינויים, אבל לא נראה לי זה מספיק. לא יודעת אם זה מנחם, אבל מחוץ לפורום ומחוץ לטיפול אני ממש ממש נורמאלית. ולאורך שנים הייתי בצמיחה ליניארית עד לפני שנתיים שהתחלתי טיפול. אז מה שאת רואה כאן זה כתוצאה של פתיחת המון בורות וחיטוט בהמון פצעים, אבל לפני זה חייתי חיים מאושרים ובריאים (מבלי שום צורה של פגיעה עצמית). אני גם ככה מגיעה עם המון תחושות נחיתות למקום הזה, אז אני מרגישה שגם על שפיותי אני צריכה להגן... אז בקיצור, בגדול אני בסדר, פשוט בתקופה לא טובה... בכל מקרה, תודה על איחוליי ההצלחה, רחל