חוויות קשות בין המפגשים

היי רוצה לתאר תופעה שקורית לי- הפגישה מתנהלות נורמלי יחסית.. שיח על כל מיני דברים, נגיעה בנושא האכזבה .. דמעות פה ושם או כעס, ריחוק או קרבה אבל הבעיה זה מה שקורה לי אחרי הפגישה.. או בין פגישות, על רקע של אכזבה שחויתי שסריבה לאיזה בקשה שלי להרחבת הסגרת אני חווה כאלה כאבים נפשיים שזה נראה לי הפקר של הנפש שלי לא לעזור לי להתמודד איכשהו עם זה..... ממש לבד עם קושי אדיר להשלים עם התסכול והכאב מפלח בי עד כדי כך שאני ממש מכה את עצמי נמרצות בראשי כדי לסלק מעצמי את הכאב הנפשי הארור הזה.. שלחתי סמס למטפלת שממש רע לי ולא קיבלתי שום תשובה. .. אבל כ"כ רע לי, אני חווה חוויות כאלה איומות ופוגעת בעצמי ואין למי לזעוק- זה נראה לך אחראי?? אני לא מבינה את זה. זה טיפול נפשי, או טבח נפשי? מה פשר ההתעלמות ברגעים הכי קשים? וההפקרה לבד? הרי זה לא קורה בפגישה זה קורה מחוץ לפגישה ואני מרגישה שזה לא אחראי לא להסביר לי מה קורה כי נפשית זאת התפרקות ואפילו מרגיש לי כמו רצון למות או להזיק מבינה שזאתתגובה מאוד לא מווסתת שלי לתסכול, אבל איפה מי ששומר עלי? או אמור? אני מחכה ונרגעת, הסערה שוכחת. אבל אז שוב מופיע גל של כאב רגשי חד ומפלח כשמשתגעת מהמחשבה שהיא יכלה לתסכל אותי ככה ולוותר עלי . ואני פשוט לבד לגמרי עם כל התחושות האלה . לבד.זה איום ונורא.

שלום לך טיפול פסיכותרפי בתדירות של פעם-פעמיים בשבוע מצריך איזושהי יכולת להחזיק עצמך בין הפגישות ולשמור את הכאב או הקושי לפגישות עצמן. בהיעדר יכולת כזאת יש לחשוב על מסגרת מחזיקה יותר - אנליזה (מדי יום) או אשפוז (במקרה הקיצוני ביותר). אם הטיפול הפסיכותרפי מפרק מדי - אולי שווה לחשוב האם אינו יותר מזיק מאשר יעיל וניתן לחשוב על כיוון של טיפול תמיכתי מארגן יותר. בברכה, ענבל

שלום לך "אני" אני ממש מזדהה איתך. ממש מרגישה קושי עצום את מתארת חוויה נוראית הרגשה שאת נשמטת ואין רצפה אין מה שיחזיק,שיתמוך. אני כתבתי לי את הרגשות האלה"בזמן אמת" ביומן והבאתי את זה לטיפול. חשוב שהמטפלת תדע על החויה הנוראית הזאת. שיתפתי את ענבל וגם אותך בהודעה למעלה. אני מקוה שעכשיו את חשה יותר בטוב. תעדכני בבקשה . הזדהתי איתך ואיך אומרים אני קצת דואגת... אדוה