חוויית "נטישה" בזעיר אנפין

היי ענבל, היה לי צורך לשתף מחדר הטיפולים. הזדמנה לי חוויה ספונטנית ולא נעימה שבה אני והמטפל היינו צריכים לעלות במעלית ביחד לפגישה. נכנסתי למעלית וציפיתי לנוכחותו של המטפל שלי אבל הוא זרק לעברי שהוא יעלה במדרגות ונעלם. מצאתי עצמי לבד במעלית בתחושה לא נעימה ולא ידעתי למה להתייחס קודם לעלבון שלי או למקום של המטפל. ואולי היה בזה עבורי משהו סימבולי. זו לא פעם ראשונה שקבלת הפנים שלו קרירה וחמקמקה. המקרים הספונטניים האלה שיש להם משמעות הרבה יותר כבדה מהמילים שנאמרות בחדר הטיפולים. החלטתי לשתף את המטפל בתחושות שלי וזאת לא היתה פגישה לבבית :) את מוזמנת להגיב מנסיונך. תודה סופ"ש נעים

שלום רון נסיעה משותפת במעלית עם המטפל – סיטואציה שיכולה להיות מביכה. איני יודעת האם הוא חשש ממבוכה שלך או שלו עצמו. בכל אופן, כל בחירה כאן – לעלות ביחד או בנפרד – היתה מלווה וודאי באי-נעימות כלשהי, לשני הצדדים. אני יכולה להבין את העלבון שלך.. אבל הוא בוודאי לא התכוון לפגוע, אולי אפילו להיפך (לשמור). בברכה, ענבל

אני מטופלת,, וגם לי קרה שפגשתי את הפסיכולוגית שלי במשרד ציבורי, אמרתי שלום עם חיוך, אבל, בפנים בתוכי הרגשתי אי נוחות גדולה,, ניסיתי לנתח ולהבין למה. למרות שאני יודעת שמה שנאמר בחדר הטיפול, ישאר חסוי, וכלפי חוץ, לאנשים בסביבה שהיו עדים לשלום בינינו אין מושג מה קורה,, בכל זאת הרגשתי כך, יכול להיות שפחדתי שכולם יידעו שגם אני, כמו מחצית העולם, זקוקה לטיפול, ושקשה לי להתמודד לבד עם בעיותי, ושאולי אני נתפסת כחלשה??!!

שלום רון נסיעה משותפת במעלית עם המטפל – סיטואציה שיכולה להיות מביכה. איני יודעת האם הוא חשש ממבוכה שלך או שלו עצמו. בכל אופן, כל בחירה כאן – לעלות ביחד או בנפרד – היתה מלווה וודאי באי-נעימות כלשהי, לשני הצדדים. אני יכולה להבין את העלבון שלך.. אבל הוא בוודאי לא התכוון לפגוע, אולי אפילו להיפך (לשמור). בברכה, ענבל