זקוקה לייעוץ, תודה

שלום, אני אשמח ממש לשמוע את דעתך המיקצועית. אני כבת 30, מזה כ 6 שנים אני בקשר און ואוף עם בחור מסויים. כשבתחלנו את תהקשר בזמנו הייתה תקופה כייפית וטובה, תמיד לא היה הכי קל אולם בזמנו היה גם מצחיק ונעים. שנינו עברנו במקביל תהליך של תשובה ומן הסתם דברים השתנו במערכת היחסים (הקשר הפיזי וכו', שמירה של עד כשמירת נגיעה, שמירת הנגיעה הגע יותר מהצד של הבחור) בכל אופן, הוא מגיע ממשפחה לא הכי פשוטה, מאד מורכבת, ילדות לא פשוטה, לא בשקר הכי טוב עם אימו. כל התקופה שהיינו יחד ובכלל מאז שאני מכירה אותו הוא לא עובד בצורה מסודרת. לרוב עושה עבודות צדדיות זמניוח ויחד עם זאת הוא תמיד עסוק מאד ולרוב אני לא יודעת במה, כל מיני סידורים ועיסוקים שהוא, לדברי, צריך לטפל בהם (אני יודעת שיש דברים שקשורים למשפחה שהוא באמת צריך לטפל בהם, לא ממש יודעת במה מדובר). בכל אופן, יש שם אהבה מאד גדולה ביננו, מצד שנינו, לא אגזים אם אומר שזה אולי גובל בסוג של אובססיה. המצב הוא שגם כשאנחנו לר יחד ואני מתחילה לפתח קשר עם מישהו אחר והוא שב לתמונה אני מיד מתבלבלת ואיכשהו מנתקת את הקשר שאני נמצאת בו ובסוף אנחנו לא באמת יחד ואז אני קירחת משני הכיוונים ואני במצב של תקיעות רצינית ביותר. תמיד כשהוא חוזר לתמונה אז נשמע שהנה הפעם הוא לגמרי שם ומפנה לזה זמן ויהיה יותר קשוב ומכיל אבל אני מתבדה. אני חייבת לציין שגם אני כבר לא מה שהייתי בהתחלה, יש בי, יחד עם כל האהבה הבאמת גדולה, מעין אנטי וחוסר אמון שנבנה אצלי ולא תמיד אני הכי סבלנית, כמו שהייתי איתו בעבר וכמו שאני בדרך כלל. בנוסף יש לו נטייה תמיד לראות כמה שהוא הכי בסדר ושאני הורסת/לא מבינה/לא רואה את הדברים החשובים באמת וכו' אני מרגישה הרבה פעמים שהוא מנסה ממש לחנך אותי בדברים מסויימים. כמו כן אני מוצאת את עצמי בוכה לא מעט כשאנחנו ביחד, הטונים שלו עולים לא מעט וגם כשאני בוכה הוא אומר שאולי זה לא פשוט אבל אולי מהבכי הזה יוכלו לצמוח דברים טובים, אמירות כאלו. ובמקום לנחם ולהרגיע אותי אני רק בוכה יותר. אני לא ממש מבינה, אני לא מבינה את עצמי, למה אני נמשכת למקום הזה שוב, כל פעם מחד. למה אני תקועה על הבנאדם הזה, למה אני לא מצליחה לשחרר כבר. כל פעם שהוא חוזר לתמונה ןזה לא הולך אני מבטיחה לעצמי שזהו, שיותר לא אעשה את הטעות הזו ואחרי תקופה אני מוצאת את עצמי שם שוב. הוא מתבטע בצורה מדהימה,הרבה כריזה וביטחון, יודע ואומר את הדברים שכל אישה רוצה לשמוע ומצד שני יש בו משהו מטורף, הרבה אגרסיות וכעס אם דברים לא הולכים כמו שהוא רוצה וחושב. עם החברים הוא מתייחס שונה מאשר איתי, הוא הרבה יותר מציק ופחות קשה ואילו איתי יש שם משהו באמת קשה ומכאיב. אני יודעת שהוא אוהב אותי, כל השנים האלו זוא לא היה עם מישהי אחרת, אני גם אוהבת אותו. עכשיו הוא רוצה לנסות ונשמע שהוא ממש רוצה להתקשם לחתונה אבל אין לו יותר מדי זמן כרגע, הוא טרח לאמר לי את זה מראש, יש לו דברים לעשות ולימודים ללמוד, אנחנו בעיקר נדבר בטלפון לדבריו, ופחות ניפגש וכל זה מתייחס לתקופה של החודשיים הקרוים . ואני בלבטים רבים, האם להיכנס לזה שוב? כי כמו שהוא אומר - הוא תריך תמיכה בתקופה העמוסה הזו ויש חשיבות להיות יחד כדי להיות שם אחד בדביל הזני ואני לא רוצה לאכזב או להישמע שאני לא מתחשבתולא רוצה להיות שם בתקופה לחוצה שלו. ומצד שני אני ככ טעונה מהעבר שאני מרגישה שאן מראש הוא אומר לי שאין לו יותר מדי זמן לפנות לזה אז למה בעצם? למה להרגיש אני אצה להיפגש יותר ושאני מעיקה ומלחיצה? ומצד שלישי כשהוא אומר לי דברים כמו: איך את יכולה לחשוב על להיות עם גבר אחר מתחת לחופה ותמיד תדעי שהיה יכול להיות לנו משהו טוב יחד' זה משפיע עליי לגמרי ומלחיץ אותי שאני עושה טעות בזה שאני בכלל מנסה עם אחרים. כבר כמה וכמה פעמים ניתקתי קשרים כשהוא חזר לי לחיים וכל פען מחדש, אם לא הולך לנו, אם קשה, אם לחוץ לו והוא צריך תרקופה של שקט ולבד, אני עוברת מחדש מסלול של ניתוק מהבן אדם, כאב רב וקושי עצום. מצד אחד אני אוהבת אותו מאד ובטחה שלמרות שהוא לא הכי קל, אני יודעת עד כמה הוא יכול להיות מקסים ואוהב אבל אני חוששת, חוששת מהמקום הזה, שלא מעט פעמים אני מרגישה איתו, שהוא שופט אותי ואת מעשי ושאני צריכה לשקול מילים שאני אומרת כי הרבה פעמים הוא נתפס למנטיקה ולדברים שאני אומרת ויכול 'לחפור' בזה וממש להתיש אותי. מה שאני למעשה שואלת זה האם תכונות כאלו יכולות להשתנות - עם הקמת המשפחה, אולי משהו ירגע בו כשיהיה לו את הבית שלו והמשפחה שלו, אולי תחושת נינוחות שכזו תיתן לו יותר שלווה ותעזור לו להתמודד עם כל הסידורים שלו והתקופות העמוסות שלו כדבריו. או שאני משלה את עצמי ושאלו תכונות שלא ישתנו. כמו כן אני מתישה את עצמי בשאלות מה הקשר הזה עושה לי בכלל ולמ האני נתפסתי שם ככ חזק. אני מצטערת על המייל הארוך (וזה עוד אחרי שהשתדלתי לתמצת , לקצר ולא לרשום את כל הדברים שמתארים את מערכת היחסים הזו. אני ממש ממש אשמח ואודה על התיחסותך. המון תודה, בברכה, הדסה

שלום הדסה, האם הוא יוכל להשתנות? – לא יודעת. הוא בכלל רוצה? ואת? רוצה שינוי? כל השאלות שאת שואלת – למה את איתו, למה קשה לך להמשיך הלאה, מה זאת האובססיה הזאת, למה את ממשיכה לקוות כשהמציאות כבר 6 שנים מוכיחה לך אחרת.... – אלה שאלות להעלותן בתוך טיפול. מתוך הטיפול אולי ינבע גם הכוח להיפרד או לחילופין להישאר מתוך קבלה של מי שהוא וזה מה יש. בברכה, ענבל