אי תנועה

אין הרבה זמן לכתוב.. עוד מעט תסיימי את הטיפוס במעלה הפניות ויסגר היום. אז אוותר על הפירוט, רק אומר שמאוד קשה לי לאחרונה, עם מה שקורה בטיפול. נעשה עמוק ופנימי, הסיור שאני עושה לה בארכיוני המוזיאון שלי. הכל מכוסה סדינים לבנים וקורי עכביש דקיקים נדבקים לפנים. אזורים שרגל אדם לא דרכה בהם, פחות או יותר.. היא מדברת על ביחד ומאמצת את השפה הפנימית שלי.. זה כל כך קשה, החציבה-חתירה הזו פנימה. אני חצי ישנה חצי בערות.. לא מצליחה לעשות שום דבר של תפקוד כשאני לבד.. מיד אני שוקעת פנימה, שוקעת לשינה, כמעט נמלטת אליה. מנסה לנחם את עצמי על משהו. אני מרגישה קצת מסכנה.. מילה מצחיקה "מסכנה".. אני פשוט מותשת נורא מהמאמץ..... אשלח מהר לפני שתלכי לילך

ומה חיכה לי בפסגה? הודעה ממך, שמספרת לי איך את משתפת את המטפלת הא"א שלך בסיור למרתפייך האפלים.. אני שמחה לשמוע. כ"כ שמחה, שלא נעים.. הרי לך קשה ומתיש כ"כ.. זה נשמע לי תהליך מדהים, לילך. אני מקווה שככל שתיכנסו שתיכן פנימה יחד, המרתף ייראה פחות אפל. פחות קודר. ובעיקר - פחות אכזרי ומאיים. לילה טוב, ענבל

את יודעת? מצאתי את עצמי עוצמת עינים ומתפללת שלא תחליטי לוותר להיום ולפנות לענייניך.. "מתפללת?" את וודאי שואלת, "לא קצת הגזמת?".. כן, הגזמתי, אבל ככה באמת הרגשתי.. שאני חייבת איזו מילה או מבט או משהו שיחזיק אותי עוד קצת עד מחר, עד שניפגש, היא ואני. תודה רבה שבאת. תודה רבה על תגובה חמימה כל כך ואותנטית (כך הרגשתי).. אני מקווה שגם לה נחמד איתי, שגם היא מרגישה שזה טוב, שטוב לה ולא משעמם. שגם היא שמחה. לי באמת קצת קשה... כרגע העיניים נעצמות בכל רגע פנוי והנשימות שלי מהירות ומיוסרות חלק גדול מהזמן. זה קצת קשה. ועם אנשים סביבי הכל בסדר- אני מחייכת ומתפקדת והכל טוב. (וגם זה לא פשוט). אויי.. :-) אני עייף.. לילה טוב גם לך, ותודה שוב שלא ויתרת עליי פה למעלה.. לילך

לילך יקירתי קשה קצת להגיב אחרי שקיבלת כבר תגובה כל כך טובה מענבל. אבל באמת קורה בטיפול שלך תהליך מדהים,והרגשות שממש ממש לא פשוטים הם תוצר לוואי זמני למשהו חשוב ומועיל. תמיד אומרים שאם קשה זה סימן שאנחנו בעליה,אז תחזיקו מעמד בסוף העליה יש נוף מקסים... ואחרי כל התמיכה והחיבוקים שקיבלתי ממך בימים האחרונים ,אני שולחת לך חיבוק ענק ושמיכה מבודדת ומנטרלת רעלים,שתוכלי לנוח ולמלא מצברים. לילה טוב דנה 

דנה יקרה, חיבוק ענקי זה ממש כיף :-) לאחרונה אני ממש זקוקה לכאלה.. תודה על המילים הטובות.. בפגישה שהייתה שלשום היה אפילו יותר קשה. חצי פגישה ישבתי מכווצת, עם עיניים עצומות וריחפתי איפשהו בתוך עצמי. בשלב מסוים היא התחילה לקרוא לי ולבקש ממני לנסות להרפות את עצמי ולסדר את הנשימה. אמרה שפרקי האצבעות כבר לבנים.. זה היה קצת מוזר, כי בתוך עצמי לא הייתי מכווצת, והרגשתי שטה על גלים שקטים.. לא הרגשתי בנשימה שהתגברה. מאוד מוזר, לפעמים, המתח בין הגוף לראש.. ומרגע שדיברה התחלתי להתכווץ גם בפנים. היה כואב ואני באמת לא יודעת מאיפה היה לה אומץ לבקש לשמוע יותר ושאומר רק עוד קצת. אני הרגשתי מותשת ושאני כבר לא יכולה... לא יודעת איך זרמו ממני מילים לכל שאלה ששאלה.. אני ממושמעת. מתוך עלפון חלקי דיברתי. זה היה קצת מוזר.. ובאופן מפתיע, התעוררתי בבוקר משוחררת מדאגות ומבוכה. מאוד מפתיע- אבל הוקל לי. אני בעבודה וצריכה לחזור אליה.. מאוד רוצה להגיב גם ללמעלה.. אנסה לכתוב יותר הערב מחזירה לך את השמיכה המבודדת ומנטרל הרעלים, מקופלת ומבושמת קלות :-) מאוד עזרה לי, תודה רבה! התכסי בה קצת את ואולי ייחם לך.. לילך