ענבל

רציתי להודות לך על כך שאת מצליחה להכיל את הכעס שלי. הוא גדול מאוד ובלתי ניתן לשליטה כרגע ואינו מאפשר מפגש. את צודקת. הוא אינו מאפשר מפגש ואי אפשר לעשות טיפול בכעס כזה. אבל אני כועסת מאוד וממורמרת ורוצה למות. רק למות.

הי יפעת בד"כ כשהכעס כה גדול עד שאנחנו לא יכולות להיפגש במילים, אנחנו כן מצליחות להיפגש בשירים, עד שאפשר שוב לדבר.. שולחת לך אחד כזה, מליבי אלייך: ידיד צללים – לימי שרב – מצוי הוא פי כמה – מידיד חמים יותר לשעות קיפאון הנשמה – בנטות שבשבת למזרח – נסות נפשות מלמלה – אם לב צמרי עמיד יותר – מלב כותנה קלה – מי האשם? האורג? הו, ארג מסוכסך! שטיחי העדן ארוגים במרושל - כל כך! (אמילי דיקנסון)