שום תרופה לא תרפא את הכאב

שאתם, ציבור המטפלים גרמתם לי. בגלל שאין לי שום רצון לחשוף את חיי כאן בפורום זה, נמנעתי מלספר לכם שהמטפלת שלי עברה דירה וביטלה לי את היום שהייתי אמורה להיפגש איתה, לא שאלה אותי לפני והכניסה אותי ליום אחר מבלי לשאול אם זה מסתדר לי. האמת שאני כבר לא מצפה, ואני בטוחה שיש כאלו פה ששותפים להרגשה הזו, שהזמן שלכם, ציבור המטפלים, הוא כנראה הרבה יותר חשוב ומשמעותי. מי אנחנו? קומץ של זבובים שהזמן והחיים שלהם בכלל לא חשובים ותמיד נתאים את עצמנו לזמן שלכם, כי אנחנו הכלבים המאולפים שלכם (בהמשך למה שלילך כתבה כאן). לנו אין חיים, הזמן שלכם יותר חשוב ואנחנו עבדים נרצעים שלכם שנעשה כל מה שתגידו לנו - גם אם זה אומר להפסיד יום עבודה כי שיניתם את השעה לבוקר. הכסף שלכם והזמן שלכם הרבה יותר חשובים! את זה כולנו יודעים ומפנימים! אחרי זה את שואלת ענבל על שנאת המטפלים שלי? את מתפלאת? וזה ממש לא קשור רק למטפלת הנוכחית שלי ולמעשים שלה - זו התנהגות שחוזרת על עצמה כל הזמן! כשביקשתי מהמטפלת הקודמת שלי יום נוסף בשבוע, היא סרבה בתוקף, לא בגלל שהיא חשבה עלי, אלא שיש לה כל כך הרבה מטופלים (אני באמת לא מבינה איך) שהיא חשבה שלא ישתלם לה להכניס אותי לעוד יום בשבוע -פשוט לא היה לה כלכלי. אני לא מאמינה לכם, אתם חושבים רק על טובתכם וכל המילים המכובסות האלו של "הכלה", "אמפתיה", "שמירה", אינן אלא משרתות את האינטרסים הכלכליים והרווחיים שלכם. האם מישהו מכם התנדב פעם בעמותות "סהר" או ב"ער"ן" (שלא במסגרת ההתמחות שלכם כסטודנטים)? לא! כי התנדבות פירושה לעבוד בחינם ובכל הנוגע לאהבת האדם שלכם, היא תגדל ככל שישלמו יותר... נ.ב בתגובתך ללילך, כתבת שאת מאוד דמוקרטית, פלורליסטית ומאפשרת ביקורת, נראה אם זה קורה בפועל - אנא אל תצנזרי הודעה זו.

יפעתי זה כ"כ עצוב לי לקרוא את הודעתך. אני מבינה שיש לך הרבה נסיון עם מטפלים ושנפגעת. תנסי לשחזר-אף פעם לא היה לך טוב בטיפול? תמיד הרגשת כך? בכל אופן בחוויה הסוביקטיבית שלך הטיפול-שאמור לעזור לך כשאת במצוקה לא עוזר לך. נכון לעכשיו. אני מרגישה שאת מדברת מתוך מקומות של כאב ,חסכים,תהומות -שאת מרגישה שלעולם לא יתמלאו. עוד מעט ט באב-כנראה שיש לך סיבות טובות להתאבל. איתך בחוויה אדוה

הי יפעת אנסה להתייחס לכמה נקודות בדברייך: 1) קשה להתמודד עם תפיסה מפוצלת כזו - או כסף או אכפתיות, או נוחות 'שלנו' או טובת המטופלים.. מנקודת ראותי הכל חשוב וצריך לתמרן ולמצוא איזונים בין כל מה שחשוב - לי ולמטופל שלי, שטובתו ורווחתו חשובות לי עד מאד. 2) מטפלים לומדים קשה ועובדים קשה ומגיע להם להתפרנס מעבודתם כמו בכל מקצוע אחר. זה ש'אנחנו' עובדים עם נפשות של אנשים, עוד לא אומר ש'אנחנו' צריכים להתנדב. 3) חווייתך מטיפולים קשה וכואבת. לא נראה לי שאוכל לשנות את התפיסה הזו שלך בפורום הזה (או בכלל). המעט שאוכל לעשות זה אולי לאפשר לך לבטא כאן את רגשותייך, כאבך, אכזבתך וביקורתך, כל עוד זה מנוסח באופן שאינו תוקפני או מבטל, כי אם מבטא חוויה או דיעה אישית. מקווה שבעצות של האחרים כאן תוכלי להיעזר. שהשבת תעבור בקלות, ענבל

שוב סליחה על ההתערבות... אולי מתוך כאב על התנסותך הקשה יש לי שאלה קטנה: האם למטפלים הקודמים/ הנוכחיים שלך היה/יש חוש הומור...? יש לי פשוט הרגשה שזו תכונה חשובה שיכולה לעזור נורא בקשר טיפולי בכלל ובצרכים שלך בפרט. האם הרגשת טוב יותר עם מטפלים כאלה? כי לפעמים האירוניה יכולה 'להוריד' את הקיר הזה שאת מדברת עליו הרבה בין 'מטפל' ל'מטופל', יש בה איזו גמישות ש'צוחקת' לנוקשות הזו שאת גם מזכירה אותה מפעם לפעם. שמתי לב גם שהתגובות האירוניות של ענבל יותר מצליחות לגעת בך ולשדר קרבה. אבל עזבי סתם מחשבה ואת יכולה להתעלם אם לא מתאים או לא מחדש כלום.