באמת, סתם...

ענבל בוקר טוב לך, לא יודעת למה כותבת עכשיו.. ..לא התרחש אתמול איזה פיצוץ מיוחד, לא טבעתי, גם לא שברתי את ידי ורגלי, לא מעדתי לאיזה בור זפת רותח.. באמת, לא קרה שום דבר דרמטי מיוחד.. ..ואולי זה רק בגלל העננים האפורים המכסים הבוקר את השמים ?? ..אולי ריח האדמה הסופגת את טיפות הטל ??..איזה ריח של טרום גשם..כשהאדמה כבר מרימה את עיניה למעלה ומחכה שהשמים ישקו, ירוו אותה...???? מרגישה שוב את ההתכווצות של הלב..פשוט נמעך..כאילו רכבת עוברת עליו, מועכת אותו ומטביעה את סימני גלגליה עליו, בתוכו.. קשה עד בלתי אפשרי לפתע לנשום..הכמיהה הזו..הכמיהה למשהו שאין לו שם,מילים, כמיהה ל ???????????????????????????? כל כך רוצה להניח את ראשי עלייך..שתכסי אותי בשמיכה רכה.. שתכסי אותי עד הצוואר..תלטפי את ראשי..שתספרי לי סיפור על פיות טובות ... ענבל, מפחדת מאוד מההודעה שכתבתי לך..כל כך רוצה לשלוח לך אותה..כל כך מפחדת מתגובה צינית/קשה/ כואבת שלך... ..בבקשה ענבל, אל תעני לי דברים קשים ,אני מאוד , מאוד רגישה היום..הרי אמרתי לך שעננים אפורים מכסים פה היום את השמיים...

הי דפי ביום שישי צפוי לרדת גשם... אולי הוא ישטוף איתו גם את המועקה.. ירחיב את הלב המכווץ... יעשה אוויר נקי, שקל יותר לנשום. ענבל